אפידמיולוגיה של דלקת בגיד האכילס
תדירות של הדלקת
בארה"ב מדווח שהשכיחות לאכילס טנדוניטיס אינה ידועה, אם כי קיימת שכיחות של 6.5% עד 18% ברצים.
תפקוד אנטומי של גיד האכילס
גיד האכילס (Tendo calcaneus) נוצר מתוך 2 שרירים, התאומים (gastrocnemius) ושריר הסולאוס (soleus) , בערך כ-15 ס"מ מעל החיבור של הגיד לעצם העקב. הוא מסייע בפלנטר פלקשיין של כף הרגל. לאורך מסלול הגיד, במשטח האחורי של הרגל, הגיד יוצר ספירלה, מאין סיבוב של 30-150 מעלות עד כ-2-6 ס"מ לפני החיבור לתוך גבשושית עצם העקב (calcaneal tuberosity).
יכולת הגיד לגלוש מתאפשרת ע"י נוזל סינוביאלי המצוי בתוך השרוול הסינוביאל שנקרא synovial sheath, ומשמש כחומר סיכה לגיד וסביבתו, ונוכחות של רקמה חד תאית, היוצרת מעטפת בשם paratenon או epitendon דקה, הרקמה מכילה כלי דם והיא אחראית לרוב על הספקת הדם לגיד האכילס.
אזור הגיד שמקורב כ-2 עד 6 ס"מ מעל לחיבור של הגיד לעצם העקב הוא אזור בעייתי ויחסית עדין, מכיוון שאזור זה פחות גמיש וחשוף למיקרו טראומות החוזרות על עצמן ולנטייה גבוהה לגירוי, ניוון וקרע אפשרי. מקום זה הוא הרבה יותר רגיש מאשר חיבור הגיד לעצם העקב עצמו.
אבחון קרע בגיד האכילס
לאבחון קרע בגיד האכילס משתמשים במבחן תומפסון - Thompson test.
יש לבקש מהמטופל לשכב על הבטן או פשוט לכופף את הברך ולהניח אותה על כיסא כשהיא במצב כיפוף (פלקציה). יש להחזיק את השוק באזור שריר התאומים ולא רחוק מהקרע, ולסחוט את השריר. אם נוצרה תגובה / תזוזה של הקרסול, הסיכוי לקרע הוא שלילי. לעומת זאת, אם אין תגובה או תזוזה של הקרסול, מבחן תומפסון חיובי, כלומר יש קרע בגיד האכילס. חשוב לעשות בדיקה זו גם למטופלים עם היסטוריה של פרתנוניטיס, מפני שאצל חולים אלו עלול להתרחש קרע חלקי או מלא, אם או בלי טנדינוסיס.
בנוסף, יש צורך גם בבדיקת טווח תנועה - (ROM (Range of motion, אקטיבי ופסיבי, מתח שריר וחוזק של שרירי הברך והקרסול. אצל המטופלים עם פציעות גיד אכילס תורגש ירידה בתנועה ובכוח השרירים בקרסול / במפרק סאבטאלר.
שימו לב כי אנשים עם נטייה לורוס / ולגוס של העקב, וורוס של הברך / השוקה, כף רגל עם מבנה קאווס, נוטים לגורמי סיכון לדלקות / קרעים בגיד האכילס.
גורמים של Achilles Tendonitis
גורמים חיצוניים לאכילס טנדוניטיס הם:
- שימוש יתר ואינטנסיביות של פעילות מוגברת.
- מדרגות
- טיפוס הרים או הליכה (ריצה) בשביל תלול
- נעליים לא מתאימות
- תרגילי מתיחה לא נכונים
גורמים פנימיים לאכילס טנדוניטיס הם:
- גיל
- גנטיקה
- גיד אכילס נוקשה
- מנח עקב בוארוס (סטייה של העקב לצד החיצוני)
- מנח וארוס של קידמת הרגל.
- מבנה קאווס של כף הרגל (קשת מוגבהת)
- ברך/שוק במנח ווארוס (רגלי O)
- מחלות רפואיות שעלולות להשפיע על רקמת הגיד כמו סוכרת ומחלות שדורשות טיפול בסטרואידים כמו זאבת, אסטמה, השתלות.
טיפול באכילס טנדינוסיס בשלב אקוטי
תוכנית שיקום
ישנם מטופלים להם יינתן טיפול שמרני וישנם כאלה שיקבלו המלצה על טיפול כירורגי וזאת בהתאם להיקף הבעיה. לרוב שתי האפשרויות הללו ניתנות למטופל, עם דגש מיוחד על היתרונות והסיכונים של כל הליך.
פיזיותרפיה
קרע בגיד האכילס מצריך טיפול רפואי מיידי. פיזיותרפיה היא בדרך כלל לא יעילה בשלב האקוטי של הטיפול, אך היא בהחלט הופכת לחלק חיוני של השיקום לאחר ריפוי נאות של גיד האכילס.
אחד מהתרגילים לשיקום גיד האכילס נקרא Alfredson’s heel-drop exercise. בשנת 1998 פרסם אורטופד שבדי בשם אלפרדסון תוצאות מצוינות לניסוי שעשה לקבוצת אנשים שסובלים מאכילס טנדינוסיס. מטופלים אלו התחייבו לתוכנית שיקום ספציפית למשך 12 שבועות. כל הנבדקים חוו ירידה משמעותית בכאב ועלייה בכוח השוק, מטופלים אלו חזרו לריצה. ראוי לציין כי קבוצת הניסוי הייתה מורכבת מספורטאי פנאי בגיל העמיד עם היסטוריה ארוכה של סימפטומים.
ניתן גם להשתמש בטייפיניג (טייפ קינזיוליגי) על מנת להסדיר את תנועת הגידים והשריר התאומים.
כיצד ניתן לטפל בדלקת בגיד האכילס?
כיום ישנם מספר טיפולים יעילים מאוד לטיפול בדלקת בגיד אכילס. במסגרת טיפולי רפואה משלימה אפשר למצוא את הדיקור הסיני המוצע לאלה הסובלים מדלקת זו וגם את הקומפרסים החמים או הקרים, המונחים ישירות על המקום. גם צמחי מרפא יכולים לסייע להקלת הדלקת. אחד הטיפולים החדשניים והיעילים שקיימים כיום הוא טיפול בגלי הלם, שמטפל בהסתיידות או בהתעבות של הגיד, ממריץ את זרימת הדם אל הגיד ובכך נותן אפקט אנטי דלקתי חזק לדלקת שהתוותה ומשחרר גידים ושרירים תפוסים בקרבת הגיד - דבר שמגביר את קצב הריפוי באופן משמעותי. חשוב מאוד להקפיד על כך שהטיפולים יינתנו על ידי מומחה בתחום ורק לאחר אבחון הבעיה.
באילו מקרים ממליצים על טיפול כירורגי לדלקת בגיד האכילס?
התערבות כירורגית יכולה להיות פתרון הולם, במידה והמטופל מושבת או יש לו סימפטומים ללא כל שינוי למרות שהוא עבר 6-12 חודשי טיפול שמרני. במקרים מסוימים רופאים ידחו ניתוחים בשל סיכון מסוים שממנו סובל המטופל חוץ מהבעיה בגיד האכילס:
√ זיהום באזור הניתוח
√ בעיות ריפוי פצעים, כגון: סוכרת, מחלות כלי דם היקפית, מעשנים כבדים.
בכל מקרה לאחר ניתוח מומלץ לשים מגף הליכה עם הגבהה (על גובה ההגבהה יחליט המנתח). במקרה של paratenonitis והידבקויות דלקתיות בסיבי הגידים בתוך שרוול הגיד ניתן לשחרר את ההידבקויות בעזרת עיסוי או בעזרת תומך קרסול מיוחד לגיד האכילס.
בשלבים מוקדמים יותר ניתן להשתמש בהגבהה בתוך הנעל כדי להוריד מתח מהגיד (אפשר גם להשתמש בעקבי סיליקון). מדרסים אורטופדיים יעזרו בתנאי שבפתולוגיה מעורבת מנח כף רגל לא תקין.
האם זריקת סטרואידים היא יעילה נגד דלקת בגיד האכילס?
במקרים מסוימים רופא מטפל יעדיף לעשות זריקת סטרואידים לתוך הגיד. הזרקה של סטרואידים היא טיפול נפוץ לפציעות גידים. עם זאת, שימוש בזריקות סטרואידים לטיפול ב-tendinopathy בגיד האכילס הוא שנוי במחלוקת. אם סטרואידים מוזרקים ישירות לתוך גיד אכילס, יש סיכון לפגיעה נוספת בגיד. היו מקרים בהם הגיד התפקע.
אפשרות נוספת היא להזריק סטרואידים סביב גיד האכילס, אך זהו טיפול שלא כל הרופאים מסכימים עליו. מומחים עשויים להציע טיפול זה כדי לעזור לשלוט בכאב. הזרקת הסטרואידים מומלצת באמצעות סריקת אולטראסאונד כדי לכוון את המחט למיקום הנכון.