שיגדון הוא סוג של דלקת פרקים. גאוט יכול לגרום להתקף של כאב פתאומי, שריפה, נוקשות ונפיחות במפרקים, בדרך כלל בוהן. התקפות הכאב יכולות לקרות שוב ושוב, אלא אם כן המטופל שסובל מגאוט עובר טיפול. במשך זמן השיגדון יכול לפגוע במפרקים, גידים ורקמות אחרות. גאוט נפוץ יותר בקרב גברים.
מה גורם למחלת הגאוט?
שיגדון נגרם על ידי רמות גבוהות של חומצת שתן בדם / חומצה אורית. חומצה אורית בדם אינה מזיקה, אך רמות גבוהות מאוד של חומצה אורית בדם עלולות ליצור גבישים קשים או קריסטלים שנקשרים למפרקים. הסיכויים לחלות בגאוט הם גבוהים יותר אצל אנשים שסובלים מעודף משקל, שותים אלכוהול בכמויות מופרזות, אוכלים בשר ודגים עשירים בחומרים כימיים בשם purines (מדובר בכמויות גדולות) ועושים שימוש בסמים (כולל תרופות מסויימות).
מה הם הסימטומים של שיגדון?
הסימן השכיח ביותר של שיגדון הוא התקפה לילית של נפיחות, רגישות, אדמומיות וכאב חד בבוהן, קרסול או ברכיים. ההתקפות יכולות להימשך כמה ימים עד שבועות רבים לפני שהכאב נעלם. עם זאת, התקפה נוספת עלולה לצוץ פתאום לאחר מספר חודשים או שנים. על כן, אין להקל ראש בעניין הגאוט, גשו לרופא שלכם גם אם הכאב נעלם. הצטברות של חומצת שתן שהובילה להתקפה גאוט עדיין עלולה לפגוע במפרקים.
כיצד מאבחנים את מחלת גאוט?
הרופא ישאל את המטופל לגבי הסימפטומים שלו ויבצע בדיקה גופנית. בנוסף, הוא ייקח דגימה של נוזל מהמפרק הכואב כדי לחפש גבישי חומצת שתן, זוהי הדרך הטובה ביותר לבדוק גאוט. הרופא עשוי גם לעשות בדיקת דם כדי למדוד את כמות חומצת השתן בדם.
המפרקים שמושפעים מגאוט
√ הקרסול - (tibiotalar joint) המפרק שמחבר בין עצם הטיבולה לעצם הטאלוס.
√ שלושה מפרקים בחלק האחורי של הרגל - (הקלקנאוס בחלק העליון של העקב ובין החלק התחתון של הטאלוס), מפרק הטאלו-נויקולר (המפרק שמחבר בין הטאלוס בחלקו הקדמי לבין מפרק הנויקולר בחלקו האחורי) ואת מפרק הקלקנאוס-קיוביד (המפרק שמחבר בין הקלקאנאוס בצידו החיצוני – ליטראלי לבין עצם הקיוביד).
√ מפרקים באמצע הרגל (midfoot) - מפרקיי המטטרסו-קוניפורם (מפרק המטטרסל שמתחבר בחלקו האחורי לחלק הקידמי של עצם הקוניפורם).
√ מפרק בקדמת הרגל ראש המטטארסל- פאלנג הראשון (מפרק המטטארסל הראשון שמתחבר לעצם הפלאנג - הבוהן) .