סוגי התאים ברקמות החיבור:
סוגי התאים ברקמה משתנים בהתאם לסוג רקמת החיבור.
רקמת חיבור פלזמתית - דם - BLOOD:
הדם מורכב מתאי ופלזמה. תאי פלזמה הם תאים קטנים המתפתחים מסוג של תאי דם לבנים הנקראים לימפוציט B (B lymphocyte).
המטריצה של הדם היא פלזמה (נוזל), שהיא כ-52% עד 62% מנפח הדם הכולל בגוף. מי הפלזמה מכילים מלחים מומסים, חומרי הזנה, גזים, הורמונים ומוצרי פסולת.
אחד התפקידים העיקריים של הפלזמה היא הובלתם של חומרים אלו בתוך הגוף.
תאי דם מיוצרים מתאי גזע במח העצם (לשד) האדום (red bone marrow), הרקמה ההמופואטית (hemopoietic tissue) העיקרית של הגוף (רקמה יוצרת דם) שנמצאת בעצמות שטוחות ולא סדירות כמו עצם הירך והחוליות.
תאי הדם הם תאי דם אדומים (red blood cells - RBC), טסיות דם ותאי דם לבנים (white blood cells - WBC):
- נויטרופילים - neutrophils (הגרנולוציטים): אחד מסוגי הדם הלבנים המשתייך למערכת החיסונית ואחראי על מניעת זיהומים והשמדת חיידקים.
- אאוזינופילים - eosinophils (הגרנולוציטים): שייך למשפחת תאי הדם הלבנים ומשתייך למערכת החיסונית ותפקידו העיקרי הוא השמדת זיהומים כתוצאה מטפילים.
- בזופילים - basophils (הגרנולוציטים): תאי מערכת החיסון ותפקידם הוא הרחבת כלי הדם בזמן זיהום.
- מונוציטים - monocytes (תאים בולענים ממשפחת הפגוציטים): תאים המשתייכים למערכת החיסון. הם זורמים בדם ותפקידם לבלוע פתוגנים (חיידקים, פטריות ומחוללי מחלות). בעת נדידת מונוציט מהדם אל רקמה כלשהי הוא עובר דיפרנציאציה והופך למקרופאג' - Macrophages (macro = גדול - phages = בולע או אוכל). למקרופגים יש צורה לא סדירה עם הקרנות מסתעפות קצרות והם מסוגלים לבלוע חיידקים ופסולת תאים על ידי phagocytosis. מקרופאגים קבועים שוכנים ברקמה מסוימת. למשל, מקרופאגים נאדיות בריאות או מקרופאגים טחול בטחול. למקרופאגים נודדים יש את היכולת לנוע בכל הרקמה ולהתכנס באתרי זיהום או דלקת כדי להמשוך פאגוציטוזיס.
- לימפוציטים - lymphocytes: שם הכולל שלושה סוגים של תאי דם לבנים: תאי T, B (תאי החיסון הנרכשת) ו- NK (מערכת החיסון המולדת). השם לימפוציטים מרמז על כך שעיקר הפעלות שלהם מתבצעת במערכת הלימפה. הזיהוי הראשוני של הזיהום מתקיים בדם ולאחר מכן הלימפוציטים גוררים את המזהמים אל קשרי הלימפה ושם הם נהרסים באופן מוחלט.לימפוציטים מתבגרים ומתחלקים ברקמת הלימפה, המרכיבה את הטחול (spleen), בלוטות הלימפה (lymph nodes) ובלוטת התימוס (thymus gland).
התימוס מכיל גם תאי גזע, אך הם מייצרים רק תת-קבוצה של לימפוציטים.
תאי גזע נמצאים גם בטחול ובבלוטות הלימפה, אם כי מספר הלימפוציטים שהם מייצרים הוא חלק קטן מהכלל.
- תאי מאסט - תאי פיטום - Mast cells (מאסטוציט, Mastocyt):
תאי מאסט נמצאים בשפע לצד כלי הדם המספקים רקמת חיבור. תאים אלו מייצרים כימיקל בשם היסטמין שמרחיב כלי דם קטנים כחלק מהתגובה הדלקתית כחלק מתגובת הגוף לפציעה או לזיהום. בנוסף, חוקרים גילו לאחרונה שתאי פיטום יכולים להיקשר, לבלוע ולהרוג חיידקים.
תאי הדם מהווים 38% עד 48% מסך הדם, ולכל סוג תא יש את התפקיד הספציפי שלו.
תאי דם אדומים (RBC) נושאים חמצן הקשור לברזל בהמוגלובין שלהם.
תאי דם לבנים (WBCs) הורסים פתוגנים על ידי פגוציטוזיס, ייצור של נוגדנים או שיטות כימיות אחרות, ומספקים לנו חסינות למחלות מסוימות.
טסיות דם מונעות איבוד דם ומשתתפות בתהליך קרישת הדם.
רקמת חיבור רפה (אראולרית) - AREOLAR CONNECTIVE TISSUE:
התאים של רקמת חיבור אראולרית (או רופפת) נקראים פיברובלסטים. תא בלסט הוא בעצם תא "מייצר" או "בונה", ופיברובלסטים מייצרים סיבי חלבון.
סיבי קולגן חזקים מאוד, סיבי האלסטין הם אלסטיים, כלומר מסוגלים לחזור לאורכם המקורי לאחר מתיחה.
סיבי חלבון ונוזל הרקמות מהווים את המטריצה (מטריקס) או החלק הלא-חי, של רקמת החיבור האראולרית.
כמו כן בתוך המטריצה נמצאים תאי פיטום (mast cells) המשחררים כימיקלים דלקתיים כאשר הרקמה ניזוקה, ותאי דם לבנים רבים, המסוגלים להתנייד עצמית. חשיבותם כאן קשורה למיקומים של רקמת חיבור אראולרית.
רקמה אראולרית נמצאת מתחת לדרמיס של העור ומתחת לרקמת האפיתל של כל מערכות הגוף שיש להן פתחים לסביבה. נזכיר כי לתאי הדם הלבנים תפקיד אחד והוא להשמיד פתוגנים.
כיצד חודרים פתוגנים לגוף?
רבים מהפתוגנים עושים דרכם מחוץ לגוף לתוך הגוף דרך חתחים בעור.
גם חיידקים ווירוסים נכנסים עם האוויר שאנו נושמים והמזון שאנו אוכלים, וחלקם עלולים לעבור את שכבות האפיתל של דרכי הנשימה והעיכול ולגרום לנזק לרקמות.
רקמת חיבור אראולרית, תאי הפיטום ותאי דם לבנים רבים ממוקמים בצורה אסטרטגית בכדי לקלוט ולהרוס פתוגנים לפני שהם מגיעים לדם ומסתובבים בכל הגוף.
רקמת שומן - ADIPOSE TISSUE:
התאים של רקמת השומן נקראים אדיפוציטים (adipocytes) והם מתמחים באגירת שומן בטיפות מיקרוסקופיות.
תאי שומן אמיתיים הם הצורה הכימית של אחסון אנרגיה לטווח ארוך.
לעודף רכיבים תזונתיים יש קלוריות שאינן מבוזבזות אלא מומרות לשומן שמאוחסן לשימוש כאשר צריכת המזון פוחתת. כל צורה של עודף קלוריות, בין אם בצורת שומנים, פחמימות (carbohydrates) או חומצות אמינו מחלבון, עשויה להשתנות לטריגליצרידים (triglycerides) ולאחסן. כמות המטריצה ברקמת השומן קטנה ומורכבת מנוזל רקמה ומעט סיבי קולגן.
רוב השומן מאוחסן תת עורית (subcutaneous) ברקמת החיבור האראולרית בין הדרמיס (dermis = עור) לשרירים. שכבה זו משתנה בעובי בין אנשים, ככל שצורכים יותר קלוריות עודפות כך השכבה עבה יותר.
רקמת השומן גם מרפדת איברים כמו העיניים והכליות. מחקרים גילו שרקמת השומן עושה הרבה יותר מאשר לספק ריפוד או לאגור אנרגיה.
רקמת שומן נחשבת כיום לרקמה אנדוקרינית, מכיוון שהיא מייצרת הורמון אחד לפחות הנקרא לפטין (Leptin) שהוא הורמון מדכא תיאבון המופרש על ידי אדיפוציטים כדי לאותת להיפותלמוס (hypothalamus) במוח שאחסון שומן מספיק וכאשר הפרשת הלפטין פוחתת, התיאבון גובר.
אדיפוציטים מפרישים לפחות שני כימיקלים שעוזרים לווסת את השימוש של אינסולין במטבוליזם של גלוקוז ושומן. רקמת השומן מעורבת גם בתגובה הראשונית לדלקת עקב פציעה בכך שהיא מייצרת ציטוקינים (cytokine), כימיקלים המפעילים תאי דם לבנים.
רקמת השומן היא לא רק מאגר של שומן, אלא היא חלק מהמערכות המורכבות שמבטיחות שאנו ניזונים כראוי או שמגינות עלינו מפני פתוגנים שעוברים דרך העור.
רקמת חיבור סיבית - FIBROUS CONNECTIVE TISSUE:
רקמת חיבור סיבית מורכבת בעיקר מסיבי קולגן רגילים עם פיברובלסטים מפוזרים ביניהם.
הסיבים מסודרים בצורה מקבילה (parallel), סידור מקביל זה של סיבי קולגן מספק חוזק רב. אך אם זאת סיבי קלוגן גמישים. המיקומים של רקמה זו קשורים לצורך בכוח וגמישות.
הדפנות החיצוניות של העורקים מחוזקות ברקמת חיבור סיבית, מכיוון שהדם בכלי הדם נמצאים בלחץ גבוה. הדופן החיצוני חזק מונע קרע של העורק.
גידים ורצועות עשויים מרקמת חיבור סיבית.
גידים מחברים שריר לעצם ורצועות מחברות עצם לעצם.
מבנים אלו חייבים להיות מסוגלים לעמוד בכוחות המכניים הגדולים המופעלים עליהם כאשר השלד נמצא בתנועה. לרקמת חיבור סיבית אספקת דם דלה יחסית, מה שהופך את החלמה מפציעה של גיד או רצועה לתהליך איטי.
למשל; לאחר
נקע בקרסול, הרצועות נמתחו יתר על המידה ולכן החלמה מלאה עשויה להימשך מספר חודשים.
סוג לא סדיר של רקמת חיבור סיבית יוצר את שכבת הדרמיס (dermis) של העור ואת הפאשיות (fasciae) סביב השרירים. למרות שסיבי הקולגן לא סדירה אינם מקבילים זה לזה, הרקמה עדיין חזקה.
שכבת הדרמיס שונה מרקמות חיבור סיביות אחרות בכך שיש לו אספקת דם עשירה.
רקמת חיבור אלסטית - ELASTIC CONNECTIVE TISSUE:
רקמת חיבור אלסטית היא בעיקר סיבי אלסטין. אחד ממיקומיו הוא בדפנות של עורקים גדולים. כלי דם אלו נמתחים כאשר הלב מתכווץ (סיסטולה) ומזרים דם, ואז הם מתכווצים או מרפים כאשר כאשר חדרי הלב אוגרים לתוכם דם (דיאסטולה). הכיווץ זה עוזר להוציא דם מחדרי מהלב, והיא חשובה לשמירה על לחץ דם תקין. רקמת חיבור אלסטית מצויה גם מסביב לנודיות הריאות (alveoli). הסיבים האלסטיים נמתחים במהלך השאיפה (inhalation), ואז מתכווצים במהלך הנשיפה (exhalation) כדי לסחוט אוויר מהריאות.
רקמת עצם - Bone Tissue:
סחוס, מפרקים ועצמות מרכיבים את מערכת השלד.
מערכת השלד תומכת ברקמות רכות, חלק מהעצמות מגנות על איברים פנימיים מפני פגיעה מכנית ועובדת עם שרירי השלד כדי ליצור תנועה. הקידומת (prefix) שמציינת עצם היא "אוסטאו - osteo", ולכן תאי עצם נקראים אוסטאוציטים - osteocytes.
מטריצת העצם עשויה ממלחי סידן וקולגן והיא חזקה, קשה ואינה גמישה.
העצמות אוגרות סידן וזרחן, משכנו של מח עצם אדום המייצר תאי דם, מכילים מח עצם צהוב ואתר אחסון לטריגליצרידים.
עצמות הן איברים המורכבים מכמה רקמות חיבור שונות, לרבות רקמת עצם או אוסאוס (osseous tissue), הפריוסטאום - periosteum (שכבה צפופה של רקמת חיבור כלי דם העוטפת את העצמות למעט משטחי המפרקים), מח עצם אדום וצהוב, והאנדוסטאום - endosteum (קרום שמרפד חלל בתוך העצם המאחסן מח עצם צהוב ).
רקמת העצם מסווגת כקומפקטית (compact) או ספוגית (spongy), תלוי איך המטריצה החוץ-תאית והתאים שלה מאורגנים. היחידה הבסיסית של עצם קומפקטית היא אוסטאון (osteon) הנקראת גם מערכות האוורס (haversian system).
לכל אוסטאון ארבעה חלקים:
- למלות - lamellae (פירושו צלחות קטנות) הן טבעות קונצנטריות של מטריצה חוץ-תאית המורכבת ממלחים מינרליים (בעיקר סידן ופוספטים), המעניקים לעצם את קשיחות, חוזק ועמידות בדחיסה, וסיבי קולגן, שנותנים לעצם את חוזק עמידות למתיחה. הלמלות אחראיות לאופי הקומפקטי לסוג זה של רקמת עצם.
- לאקונאי (יחיד הוא lacuna = חָלָל, שֶׁקַע, פער, מרווח) הם מרווחים קטנים בין הלמות המכילים תאי עצם בוגרים הנקראים אוסטאוציטים.
- מהלקונות בוקעות קנליקולי - Canaliculi (תעלות קטנות), רשתות של תעלות דקות המכילות את התהליכים של אוסטאוציטים. קנליקולי סוללים נתיבים עבור חומרי הזנה להגיע לאוסטאוציטים ופינוי פסולת דרכם.
- מערכות האוורס - haversian system. תעלה מרכזית המכילה כלי דם ועצבים.
עצם ספוגית חסרה באוסטאוונים (osteons). במקום זאת, עצם ספוגית מורכבת מעמודים (קולומנס - columns) של עצם הנקראות טרבקולות (trabeculae - קורות קטנות), המכילות למלות, אוסטאוציטים, lacunae ו-canaliculi. מרווחים בין טרבקולות מלאים במח עצם אדום.
סחוס - CARTILAGE:
הסחוס מורכב מרשת צפופה של סיבי קולגן וסיבים אלסטיים המוטמעים בחוזקה בכונדרויטין סולפט, מרכיב דמוי ג'ל של חומר הבסיס. סחוס יכול לשאת הרבה יותר מתח מאשר רקמות חיבור רפויות וצפופות.
חוזק הסחוס נובע מסיבי הקולגן שלו, וגמישותו נובעת מכונדרויטין סולפט.
כמו רקמות חיבור אחרות, בסחוס יש מעט תאים וכמויות גדולות של מטריצה חוץ-תאית. עם זאת, הוא נבדל מרקמות חיבור אחרות בכך שאין לו עצבים או כלי דם במטריצה החוץ-תאית שלו, וסיבה לכך שלסחוס אין אספקת דם מכיוון שהוא מפריש גורם אנטי-אנגיוגנזה - antiangiogenesis factor (anti = מעקב / נגד - angio = כלי דם - genesis = יצור / לברוא), חומר המונע צמיחת כלי דם.
התאים של סחוס בוגר, הנקראים כונדרוציטים (chondrocytes), התרחשותם בבודדים או בקבוצות בתוך חללים הנקראים lacunae במטריקס החוץ-תאי.
כיסוי של רקמת חיבור לא סדירה צפופה הנקראת פריכונדריום - perichondrium (peri - מסביב) המקיפה את פני השטח של רוב הסחוסים ומכילה כלי דם ועצבים ומהווה מקור לתאי סחוס חדשים.
מכיוון שלסחוס אין אספקת דם, החלמה מפציעה תהיה מאוד איטית עד אי החלמה.
התאים והמטריצה החוץ-תאית המוטבעת בקולגן של הסחוס יוצרים חומר חזק ומוצק המתנגד למתיחה, דחיסה, סחיטה וכוחות גזירה (דחיפה לכיוונים מנוגדים). הכונדרויטין סולפט במטריקס החוץ-תאי אחראי במידה רבה לחוסן של הסחוס. בגלל תכונות אלו, הסחוס ממלא תפקיד חשוב כרקמת תמיכה בגוף.
מבחינה אמבריאולוגית (עוברי), הסחוס קודם לעצם ויוצר כמעט את כל השלד העוברי. למרות שהעצם מחליפה את הסחוס בהדרגה במהלך התפתחות נוספת, הסחוס נשאר בכמות כרבה גם לאחר הלידה גם בצורת לוחיותת הצמיחה (growth plates) בתוך העצם והם מאפשרים לעצמות לצמוח לאורכם במהלך שנות הגדילה.
הסחוס נמשך גם לאורך החיים כמשטחי המפרקים המשומנים של רוב המפרקים.
ישנם שלושה סוגים של סחוס:
- סחוס היאליני - HYALINE CARTILAGE:
hyalinos = זכוכית
סחוס היאליני מכיל ג'ל גמיש כחומר בסיס וצבעו בגוף כחומר כחלחל-לבן ומבריק (לכן נקרא היאליני כי הוא מזכיר זכוכית). סיבי קולגן עדינים אינם נראים בטכניקות צביעה רגילות תחת מיקרוסקופ, כונדרוציטים בולטים נמצאים בלאקונות המוקפות בפריכונדריום (ביוצאים מן הכלל: סחוס מפרקי במפרקים וסחוס של לוחות אפיפיזה, שבהם העצמות מתארכות במהלך הגדילה).
מיקום הסחוס השופע ביותר בגוף; בקצות העצמות הארוכות, הקצוות הקדמיים של הצלעות, האף, חלקי הגרון, קנה הנשימה, הסימפונות, צינורות הסימפונות, ובשלד עוברי. פונקציה מספקת משטחים חלקים לתנועה במפרקים, גמישות ותמיכה.
- סחוס פיברוטי - FIBROCARTILAGE:
כונדרוציטים מפוזרים בין צרורות עבים של סיבי קולגן הנראים בבירור בתוך המטריצה החוץ-תאית, ללא פריכונדריום.
ממוקם בחיבור הקידמי של עצמות האגן (Pubic symphysis), דיסקים בין חולייתיים, מניסקוסים של הברך, חלקים של גידים שחודרים לתוך הסחוס.
תפקידם הוא תמיכה וחיבור מבנים יחד. חוזק ונוקשות הופכים אותו לסוג הסחוס החזק ביותר.
- סחוס אלסטי - ELASTIC CARTILAGE:
כונדרוציטים ברשת דמוית חוטים של סיבים אלסטיים בתוך מטריצה חוץ-תאית עם נוכחות של פריכונדריום.
ממוקמים במכסה על גבי הגרון אפיגלוטיס (epiglottis) חלק מאוזן חיצונית (אפרכסת - auricle), צינורות שמיעתיים אוסטכיים (eustachian).
תפקידם מספקת חוזק וגמישות ושומר על צורה של מבנים מסוימים.
ממברנות (קרום) - MEMBRANES:
ממברנות הן יריעות שטוחות של רקמה גמישה המכסות או מרפדות חלק מהגוף. רוב הממברנות מורכבות משכבת אפיתל ומתחתם שכבת רקמת חיבור הנקראת קרומי אפיתל. ממברנות האפיתל העיקריות של הגוף הן ממברנות ריריות (mucous membranes), ממברנות סרוסיות (serous membranes) והקרום העורי (cutaneous membrane).
ישנו סוג נוסף של ממברנה והיא ממברנה סינוביאלית (synovial membrane), קרום זה מצפה מפרקים ומכילה רקמת חיבור אך ללא אפיתל.
ממברנה סינוביאלית - synovial membrane:
syn = ביחד, הכוונה היא שהוא נפמצא באזורים בהם המפרקים נפגשים יחד.
oval או ova - צורת ביצה / אובלית.
ממברנות סינוביאליות מצפות את החללים של מפרקים הנעים בחופשיות (חללי מפרקים). כמו ממברנות סרוסיות, ממברנות סינוביאליות מצפות מבנים שאינם נפתחים כלפי חוץ. שלא כמו ממברנות ריריות, סרוסיות ועוריות, הן חסרות אפיתל ולכן אינן ממברנות אפיתל. ממברנות סינוביאליות מורכבות משכבה בלתי רציפה של תאים הנקראים סינוביוציטים (synoviocytes), הקרובים יותר לחלל הסינוביאלי (רווח בין העצמות), ולשכבת רקמת חיבור (areolar ו-adipose) עמוק אל הסינוביוציטים.
סינוביוציטים מפרישים חלק ממרכיבי הנוזל הסינוביאלי (Synovial fluid).
הנוזל סינוביאלי משמן ומזין את הסחוס המכסה את העצמות במפרקים ומכיל מקרופאגים המסירים חיידקים ופסולת מחלל המפרק.