כאבים בקרסול - דלקת של הגידים הפרונאלים - Peroneal Tendonitis

מהי דלקת בגידי הפרונאוס / הפרונאלים?

דלקת בגידי הפרונאוס היא פציעת מעומס חוזר ומתמשך (overuse injury) המתבטאת בדלקת או נזק מצטבר לגידים הממוקמים לאורך צדו החיצוני (הלטרלי) של הקרסול. גידים אלה מחברים את שרירי השוק הצדיים אל עצמות כף הרגל, ותפקידם לייצב את הקרסול ולמנוע פציעות בעת תנועה. כאשר הגידים נתונים למאמץ חוזר או נמתחים באופן פתאומי (כגון בנפילה או בנקע בקרסול), הם עלולים להתחיל תהליך דלקתי. התוצאה היא כאב לאורך הגיד, במיוחד בפעילות, ולעיתים נפיחות מקומית. למעשה, בהשוואה לדלקות גידים אחרות בכף הרגל, דלקת בגידי הפרונאוס נחשבת לפחות נפוצה. במחקר על רצים, פחות מ-1% מהמקרים של פציעות היו דלקת בגיד הפרונאוס אך היא מופיעה בעיקר בספורטאים ובאנשים הפעילים גופנית, במיוחד בענפי ספורט הדורשים תנועות קרסול חוזרות ונשנות. חשוב לזכור שאם המצב אינו מאובחן ומטופל בזמן, הוא עלול להפוך כרוני. במחקרים רפואיים דווח שכ-60% מהמטופלים עם דלקת בגיד הפרונאוס אובחנו בתחילה בטעות כבעיית קרסול אחרת, מה שעלול לעכב את הטיפול המתאים ולהחמיר את הנזק לגיד.

 

הסבר קצר על מה היא תגובה דלקתית

• כאשר הגיד נתון לעומס חוזר או נמתח בבת אחת (למשל בנפילה או בנקע בקרסול), נוצרים בו קרעים מיקרוסקופיים בסיבי הקולגן.

• הגוף מגיב לכך באמצעות תהליך דלקתי: זרימת דם מוגברת לאזור, חדירה של תאי מערכת החיסון ושחרור חומרים כימיים שמעוררים כאב ונפיחות.

• זהו מנגנון תיקון טבעי, הדלקת מאפשרת פינוי תאים פגועים והתחלת תהליך ריפוי.

אנטומיה ותפקוד (ביומכניקה) של גידי הפרונאוס

* פרונאוס קוורטוס (Peroneus Quartus), Peroneus Digiti Minimi, Peroneus Calcaneus Externum, Peroneus Cuboid, והה- Peroneus Talus (שהוא הכי נדיר): שרירים אלו הם שרירים וריאנטי (אבנורמל) שאינם קיים אצל כל אדם, מופיע בכ־6%–22% מהאוכלוסייה.לכן במאמר זה נתייחס בעיק לשתי השרירים הנמצאים במדור הלטרלי של השוק.

 

שרירי הפרונאוס (נקראים גם Fibularis בלטינית) כוללים 3 שרירים עיקריים באזור השוק וכף הרגל: שריר הפרונאוס לונגוס (Peroneus Longus), שריר הפרונאוס ברוויס (Peroneus Brevis), שריר הפרונאוס טרטיוס (Peroneus Tertius). שני השרירים הראשונים' פרונאוס לונגוס וברוויס נמצאים במדור החיצוני / לטרלי של השוק, שם הם מתחילים לאורך עצם השוקית (Fibula). גידי השרירים הללו עוברים מאחורי עצם הפטישון הלטרלי (הקרסול החיצוני, lateral malleolus) בתוך תעלה סיבית-גרמית ומוחזקים במקומם על ידי רצועות ייצוב (רצועות פרונאליות) כדי למנוע תזוזת הגיד מהמקום. לאחר מעבר הקרסול (שרירים חוצי קרסול), גיד הפרונאוס ברוויס נאחז בחלק הבסיסי של עצם המסרק החמישית בכף הרגל (בסיס עצם המטטרסוס החמישי), ואילו גיד הפרונאוס לונגוס נאחז בחלק התחתון (Plantar Surface) של עצם המסרק הראשונה (Base of the First Metatarsal) ובעצם הקוניפורם המדיאלית (Medial Cuneiform). באופן זה, גיד הפרונאוס לונגוס עובר תחת כף הרגל ותורם לייצוב הקשת הרוחבית של כף הרגל. שריר הפרונאוס טרטיוס ממוקם בחלק הקדמי-חיצוני של השוקית (למעשה חלק מהמדור הקדמי של השוק) ומתחבר לבסיס עצם המסרק החמישית בחלק הגבי של כף הרגל; הוא מסייע בהרמת כף הרגל (כפיפה גבית בקרסול, dorsiflexion) ובפניה החוצה קלה של כף הרגל.
כל השרירים הפרונאליים פועלים בתיאום להרמת הצד החיצוני של כף הרגל, תנועה שנקראת אוורסיה (Eversion - הפניית כף הרגל החוצה), וכן משתתפים בכיפוף מטה של הקרסול (כפיפה פלנטרית קלה).
תנועת האוורסיה שמבוצעת על ידי הפרונאוס לונגוס וברוויס חיונית במיוחד לייצוב הקרסול: בעת עמידה והליכה, השרירים הללו מונעים מהקרסול לקרוס כלפי חוץ (נקע), ומייצבים את כף הרגל והקרסול כנגד פיתולים חדים. בנוסף, הפרונאוס לונגוס תומך ביציבות הקשת הרוחבית בכף הרגל בעת הדריכה. שיבושים במבנה או בתפקוד הביומכני של כף הרגל והקרסול עלולים לתרום לפציעות בגידים הפרונאליים. למשל, מבנה של קשת גבוהה מדי (מצב של Pes Cavus הגורם לנטייה של העקב לוארוס) יוצר עומס יתר על גיד הפרונאוס לונגוס, ומנגד גם כף רגל שטוחה במיוחד עם פרונציה מוגזמת עלולה לגרום לצביטה וללחץ על הגידים כשהם עוברים מאחורי הפטישון.
גם הגבלה בתנועתיות הקרסול (כמו קיצור גיד אכילס שגורם להפחתת כפיפה גבית) עלולה להעלות את העומס על גידי הפרונאוס. גורמים ביומכניים אלו מסבירים מדוע מנח לא תקין של כף הרגל או הקרסול עשוי לתרום להתפתחות דלקת ונזק בגידים הללו.

גורמים וגורמי סיכון דלקת של הגידים הפרונאלים

ברוב המקרים דלקת בגידי הפרונאוס מתפתחת כתוצאה מעומס יתר מתמשך על הגידים. פעילויות גופניות המאופיינות בהפעלת הקרסול באופן חוזר וקיצוני מעלות את הסיכון לפתח דלקת זו. ספורטאים בענפים כמו ריצה למרחקים, אתלטיקה, כדורסל, טניס, כדורגל, סקי ואפילו ריקוד (במיוחד רקדנים צעירים או רקדניות בלט) נמצאים בסיכון גבוה, משום שהגידים הפרונאליים פועלים אצלם פעמים רבות לאורך זמן ובמאמצים גבוהים. שינוי פתאומי בעומס האימון, למשל הגדלת מרחק הריצה או תדירות האימונים באופן חד עלול לגרום לעומס שבו הגיד לא מספיק להסתגל, וכך להתפתחות דלקת. גם נקע חמור בקרסול עלול לפגוע בגידים: במהלך נקע לטרלי, גידי הפרונאוס נמתחים בעוצמה ולעיתים אף מתחככים כנגד הפטישון החיצוני (Lateral Malleolus). עומס זה עלול לגרום לגירוי דלקתי בגיד, ובמצבים חמורים אף להוביל לקרע חלקי. 

גורמי סיכון אנטומיים ותפקודיים כוללים כפי שצוין מבנה כף רגל בעל קשת גבוהה מאוד (מצב הגורם ללחץ רב על הגידים בזמן דריכה), או להפך, אי יציבות בקרסול כתוצאה מרצועות קרועות (לאחר נקעים חוזרים), המאפשר תנועתיות יתר של הגידים. חולשת שרירים בחלק הלטרלי של השוק (שרירי הפרונאוס חלשים) עלולה לגרום לכך שהגיד יעמוד בעומס רב יותר בכל צעד. קיצור של שרירי הסובך/גיד אכילס (גיד אכילס קצר המגביל את טווח כפיפת הקרסול) אף הוא גורם סיכון, משום שטווח התנועה המוגבל מכניס את הגידים הפרונאליים למתח גבוה יותר בעת הליכה.

גורמי סיכון מערכתיים כוללים מצבים כמו דלקת מפרקים ניוונית או שגרונית (RA), סוכרת או שיגדון (גאוט), מצבים אלו פוגעים באספקת הדם ובאיכות הרקמה של הגידים לאורך זמן. גם נטילת תרופות ממשפחת הפלואורוקינולונים (אנטיביוטיקה) או הזרקות סטרואידים מקומיות לגיד נקשרו להיחלשות מבנה הגידים. גורמי סיכון נוספים הם גיל מעל 40, חוסר ביצוע חימום ומתיחות לפני פעילות, עודף משקל ועישון כולם נמצאו קשורים בשכיחות יתר של בעיות גידים בכלל, וייתכן שגם בדלקת גידי הפרונאוס.

תסמינים

התסמין העיקרי של דלקת בגידי הפרונאוס הוא כאב בצד החיצוני של הקרסול. הכאב לרוב מורגש לאורך הולכת הגיד, מאחורי הפטישון הלטרלי ולאורך כף הרגל החיצונית עד לאזור החיבור (למשל, סביב בסיס המסרק החמישית עבור גיד הפרונאוס ברוויס).
הכאב מוחמר בדרך כלל בעת פעילות גופנית, במיוחד בפעילויות שמעמיסות על הקרסול כגון ריצה, קפיצה או שינויי כיוון חדים שיש בהם כוח מתפרץ. לעיתים הכאב יורגש במיוחד בתחילת הפעילות (כאבים "בהנעה" של הגיד לאחר מנוחה), ישתפר מעט במהלך חימום, ויחזור ויחמיר לאחר הפעילות. נפיחות מקומית עשויה להופיע בצד החיצוני של הקרסול, ולעיתים האזור יהיה גם מעט אדמדם וחמים למגע בשל התהליך הדלקתי. במישוש אפשר לחוש רגישות לאורך הגיד, ובמקרים מסוימים אף תורגש התעבות של הגיד לעיתים כגוש קטן או בליטה שנעה יחד עם תנועת הגיד.

במצבים של דלקת כרונית או נזק מתקדם לגיד, המטופל עלול לחוות תחושת חוסר יציבות בקרסול. תחושה זו נובעת מהחלשות הגיד התומך בקרסול, ועשויה להחמיר במיוחד בהליכה על משטחים לא ישרים או בדריכה הצידה. לעיתים תתואר גם תחושת 'קליק' או 'השתחררות' בעת הנעת הקרסול, תחושה שעלולה להעיד על תת-פריקה (סובליקציה - Subluxation) של הגיד ממסלולו התקין, כתוצאה מרפיון של הרצועה המייצבת.
חשוב להדגיש: ללא טיפול, דלקת גידים עלולה להחמיר לקרע בגיד. קרע חלקי או מלא בגיד הפרונאוס יתבטא בכאב חד ופתאומי בקרסול (לרוב במהלך פעילות מאומצת או תנועה לא טובה), לעיתים מלווה בתחושת "צליפת שוט" או קפיצה פתאומית באזור הגיד בזמן הקרע.
קרע משמעותי יוביל מיד להחמרה בתחושת אי-היציבות של הקרסול, קושי לשאת משקל על הרגל הפגועה, ונפיחות ניכרת. זו אחת הסיבות שיש לפנות לאבחון ולטיפול כאשר יש חשד לדלקת בגידי הפרונאוס, מניעה של הדרדרות למצב של קרע גיד.

אבחון Peroneal Tendonitis

אבחון קליני: זיהוי דלקת בגידי הפרונאוס מתחיל בדרך כלל בבדיקה גופנית אצל אורטופד או פיזיותרפיסט מיומן. הבודק יתשאל את החולה לגבי אופיו של הכאב, מיקומו בצד החיצוני של הקרסול, קשר לפעילות, משך זמן התסמינים והאם היה אירוע חבלה קודם (כגון נקע קודם). לאחר מכן תתבצע בדיקה פיזיקלית: רגישות במישוש (פלפציה) לאורך הגידים מאחורי הפטישון החיצוני היא ממצא אופייני. לעיתים קרובות יבוצעו מבחנים תפקודיים, למשל, מבחן התנגדות באוורסיה: המטופל מתבקש להפנות את כף הרגל כלפי חוץ כנגד התנגדות שמפעיל הבודק, או לבצע הרמה של כף הרגל (כפיפה גבית - דורסיפלקציה) כנגד התנגדות תוך כדי הפנייתה החוצה. הופעת כאב במהלך תנועה זו מצביעה על מעורבות גידי הפרונאוס. תנועה פסיבית הפוכה, הפניית הקרסול פנימה (אינברסיה) וכיפוף מטה, גם היא עלולה למתוח את הגידים הפגועים ולהפיק כאב. בבדיקה יוערך גם כוח השרירים הפרונאליים בהשוואה לרגל הבריאה, וטווחי התנועה בקרסול. חשוב לשלול במהלך הבדיקה פגיעות אחרות: הבודק יבצע גם מבחן יציבות לרצועות הקרסול (כגון מבחן מגירת קרסול קדמי) כדי לוודא שאין קרע ברצועות, וכן יבדוק רגישות על פני עצם השוקית ובסיס המסרק החמישית כדי לשלול שבר.

אבחון בדימות:

במידה ומתעורר חשד לדלקת בגידי הפרונאוס או כאשר האבחנה אינה ודאית, ניתן להיעזר בבדיקות דימות. צילום רנטגן של הקרסול וכף הרגל יבוצע בעיקר כדי לשלול שבר בעצמות (כגון שבר בשוקית או בעצמות כף הרגל) או לפתולוגיות גרמיות אחרות (שינויים ניווניים, מבנה גרמי חריג).

אולטרסאונד:

בדיקת אולטרה סאונד של הקרסול הוא כלי שימושי בהדגמת הגידים הפרונאליים בזמן תנועה: בדיקה זו מאפשרת לצפות בגיד מחליק בתוך התעלה שלו, לזהות נוזל דלקתי (טנוסינוביטיס) סביב הגיד, ואף לראות קרעים חלקיים או תת-פריקה של הגיד בזמן אמת. האולטרסאונד זמין וזול יחסית, ואינו כרוך בקרינה, ולכן לעיתים קרובות משמש כבדיקת ההדמיה הראשונה במקרים של חשד לפגיעה בגידים.

MRI:

סריקת MRI של הקרסול נותן תמונה מפורטת יותר של הרקמות הרכות, ומהווה את כלי הבחירה המדויק ביותר לאבחון פגיעה בגידי הפרונאוס: ב-MRI ניתן לראות בבירור אזורי בצקת (נוזלים) בגיד ובנדן (מעטפת) הגיד, לזהות קרעים אורכיים בגיד הפרונאוס ברוויס (שהם הקרעים השכיחים יותר) או קרע בגיד הפרונאוס לונגוס, ולהעריך את חומרת הנזק. MRI גם מסייע בזיהוי בעיות נלוות כמו נזק לסחוס, דלקת מפרקים או פגיעות ברצועות.

סריקת CT

במקרים מסובכים במיוחד, לעיתים ישקול הרופא ביצוע CT (טומוגרפיה ממוחשבת) כדי להעריך את צורת התעלה הגרמית בה עוברים הגידים (למשל, לזהות תעלה שטוחה או בליטה גרמית חריגה העלולה לגרום לחיכוך בגיד), או לזהות עצם ססמואידית כדוגמת אוס פרונאום אם קיימת.

בסופו של דבר, שילוב של ממצאים קליניים והדמייתיים יוביל לאבחנה ודאית של דלקת בגידי הפרונאוס ברמת הדיוק הגבוהה ביותר.

אבחנה מבדלת

כפי שצוין, אחד הקשיים באבחון דלקת בגידי הפרונאוס הוא הדמיון הקליני למצבים אחרים הגורמים לכאבים בחלק החיצוני של הקרסול. ישנם מספר מצבים שעל הרופא לשלול (אבחנה מבדלת) לפני קביעת האבחנה הסופית:

• נקע בקרסול:
  מתיחה או קריעה של רצועות הקרסול הלטרליות (כגון הרצועה הטלופיבולרית הקדמית) יכולה לגרום לכאב ונפיחות דומים באזור החיצוני של הקרסול. לעיתים קרובות אכן מבלבלים בין נקע "פשוט" לבין פגיעה בגידי הפרונאוס, במיוחד בשל האירוע הטראומטי המשותף לשניהם (עיקום פתאומי של הקרסול). חשוב לזהות אם הכאב ממוקם יותר באזור הרצועות (קדמי לקרסול) או ממש מאחוריו לאורך הגיד.

• שבר בעצם השוקית (Fibula):
  שבר בחלק הדיסטלי (המרוחק) של עצם השוקית (פטישון לטרלי) יכול לגרום לכאב צדדי חד ונפיחות הדומה לנקע או לדלקת גיד.
  צילום רנטגן ישלול אפשרות זו. גם שבר בסיס עצם המסרק החמישית (Jones Fracture) עלול להתבטא בכאב בצד החיצוני של כף הרגל, ליד אחיזת גיד הפרונאוס ברוויס. למרות שבמצב של שבר במסרק החמישי או בפטישון תמיד יעשה מבחן אפרהנשיין (Apprehension Test) מבחן זה המטופל יקרין למטפל תחושת חשש, חרדה או נרתע בזמן ביצוע תנועה מסוימת או מגע.
  לדוגמא: אם המטופל לפתע נעצר, מתכווץ או מראה סימני פחד שהתנועה או מגע של המטפל תגרום לכאב - זה נקרא סימן אפרהנשיין Apprehension Sign. גם במבחן זה כדאי לבדוק לעומק מאחר ויש אנשים אם סף סיבולת כאב נמוכה וכל מגע קטן עלול להקפיץ אותם.

• תת-פריקה או פריקה של גידי הפרונאוס:
   מצב חריג שבו הרצועה המייצבת את הגידים (Superior Peroneal Retinaculum) נקרעת (לרוב בשל טראומה חזקה), והגידים "קופצים" ממקומם הרגיל מאחורי הפטישון החיצוני. מצב זה גורם לכאב חד ותחושת קליק או החלקה בזמן תנועת הקרסול. לעיתים תת-פריקה כרונית מתפתחת בעקבות מבנה תעלה רדוד או רפיון ברצועה, והיא יכולה לדמות דלקת גיד כרונית.

• קרע אורכי בגיד הפרונאוס:
  קרע חלקי הנמשך לאורך סיבי הגיד (במיוחד נפוץ בגיד הפרונאוס ברוויס) הוא פגיעה שיכולה להתפתח עקב עומס חוזר או עקב תת-פריקה כרונית של הגיד. הסימפטומים דומים לדלקת (כאב ונפיחות), וההבחנה נעשית באמצעות MRI. במקרים של קרעים משמעותיים, הטיפול שונה וכולל לעיתים התערבות ניתוחית לתיקון.

• תסמונת אוס פרונאום (Os Peroneum Syndrome):
  אוס פרונאום הוא עצם ססמואידית קטנה שקיימת אצל חלק מהאנשים בתוך גיד הפרונאוס לונגוס, באזור בו הגיד פונה מתחת לכף הרגל. אצל אנשים בהם קיימת עצם זו, עלול במקרים נדירים להיגרם שבר בעצם הזעירה או דלקת במפרק בינה לבין הגיד, מצב שיכול לגרום לכאב חריף בצד החיצוני של כף הרגל והקרסול. התסמינים עלולים לחקות דלקת גידים.
  אבחון סופי נעשה באמצעות הדמיה (רנטגן או MRI) המזהה את נוכחות ה"עצם - אוס" והנזק שנגרם לה.

• מצבים אחרים:
  יש לשלול גם אפשרות של דלקת בגיד אחר באזור הקרסול. למשל, דלקת בגיד הטיביאליס האחורי (Posterior Tibial Tendonitis) תגרום אמנם לכאב בצד הפנימי של הקרסול (ולא בצד החיצוני), אך לעיתים כאב מקרין ועלול לבלבל. כמו כן, דלקת בבורסה או ארטריטיס במפרק הקרסול יכולים ליצור תמונה דלקתית עם כאב ונפיחות כללית סביב הקרסול. הבדיקה הקלינית והדימות יסייעו להבדיל בין מצבים אלו.

טיפול

טיפול שמרני (לא ניתוחי):

הטיפול הראשוני בדלקת גידי הפרונאוס הוא תמיד שמרני, במטרה להקל על הכאב ולאפשר לגיד להחלים. בשלב החריף מומלץ לזכור את עקרונות ה-RICE (ראשי תיבות של Rest, Ice, Compression, Elevation):

• מנוחה - Rest: הפסקת הפעילות הגופנית שגרמה לפציעה והפחתת עומס מהקרסול.
• קרח - Ice: הנחת קרח עטוף בבד על האזור הכואב במשך 15–20 דקות מספר פעמים ביום להפחתת דלקת ונפיחות.
• חבישה לוחצת - Compression: תחבושת אלסטית סביב הקרסול לצמצום נפיחות (מומלץ תחבושת אלסטית עם סיליקון).
• הגבהה - Elevation: הרמת הרגל מעל לגובה הלב בזמן של מנוחה (שכיבה), כדי להפחית נפיחות.

 

ניתן להשתמש גם בתומך קרסול (Brace) לייצוב הצד החיצוני של הקרסול, במיוחד אם יש תחושת אי-יציבות. תרופות נוגדות דלקת ממשפחת NSAIDs (כגון איבופרופן) יועילו בהפחתת הכאב והדלקת בגיד. במקרים של כאב חמור במיוחד, ייתכן שהרופא ימליץ על שימוש במגף הליכה (Aircast boot) או מייצב קרסול קשיח (aircast sport), כדי להוריד עומס לחלוטין מהגיד ולאפשר מנוחה מלאה.
לאחר שהכאב החריף שוכך, יש חשיבות רבה לתחילת פיזיותרפיה שיקומית: מטרתה לשפר את טווחי התנועה בקרסול, לחזק את השרירים הפרונאליים (באמצעות תרגילי חיזוק בתנועת אוורסיה כנגד גומייה או משקוליות רגליים), ולשפר את שיווי המשקל ותחושת המיקום במרחב (פרופריוספציה) של הקרסול כדי למנוע פציעות חוזרות. בטיפול פיזיותרפי ניתן לשלב שיטות שונות להקלת כאב ולהפחתת הדלקת.
בין השיטות: עיסוי רקמות עמוק, אוסתאופתיה באזור הגיד, שימוש באולטראסאונד טיפולי, טיפול בגלי הלם וכן תרגילי מתיחה והרפיה לשרירי השוק, שמסייעים להפחתת עומס ולשיפור תנועתיות. מרכיב חשוב בטיפול השמרני הוא תיקון הגורמים הביומכניים שתרמו לפציעה: למשל, אם התגלה קיצור בגיד אכילס ישלב הטיפול תרגילי מתיחה להארכתו; אם אותרה חולשה בשרירים מסוימים בשוק או בירך, יינתן דגש לחיזוקם כדי להקל עומס מהגיד; ואם נמצא מבנה בעייתי בכף הרגל, ניתן להתאים עזרי תמיכה.
לעיתים קרובות יומלץ על מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית לנעל, במיוחד במקרים של כף רגל בעלת קשת גבוהה או נטייה לוארוס (נטייה של הקרסול לצד החיצוני) במטרה לספק תמיכה טובה יותר לכף הרגל. במדרסים אלו נהוג לשלב טריז צדדי בעקב (lateral heel wedge) כדי להקטין את הלחץ על הגידים הפרונאליים בזמן דריכה. רוב המקרים של דלקת בגיד הפרונאוס יגיבו לטיפול השמרני, עם שיפור ניכר תוך מספר שבועות וחזרה הדרגתית לפעילות מלאה תוך כחודש עד שלושה חודשים, בהתאם לחומרת הפגיעה.

טיפול ניתוחי:

ברוב הגדול של המקרים אין צורך בניתוח, במיוחד כאשר האבחון נעשה מוקדם והטיפול השמרני מבוצע כראוי. ניתוח נשקל כאפשרות רק אם כל האמצעים השמרניים כשלו ולא חל שיפור אחרי 3-6 חודשי טיפול אינטנסיבי, או במצב של קרע משמעותי בגיד שאובחן בהדמיה, אשר סביר שלא יחלים ללא התערבות כירורגית.
סוג הניתוח תלוי בסוג הבעיה: במקרה של דלקת גידים כרונית ללא קרע משמעותי, נהוג לבצע שחרור והטרייה של הגיד, בניתוח זה מבצעים חתך קטן באזור הגיד, מסירים את הרקמה הדלקתית והמעובה סביבו (הליך הנקרא סינובקטומיה) ומנקים את חלקי הגיד הפגועים כדי לאפשר לרקמה בריאה לצמוח. אם קיים קרע אורכי בגיד (במיוחד בפרונאוס ברוויס), המנתח ישלים את הקרע לאורכו ויתפור את הגיד מחדש כך שיחלים כראוי. במידה ויש גם חוסר יציבות (תת-פריקה) של הגיד בשל קרע ברצועה המייצבת, לעיתים משלבים בניתוח גם תיקון של הרצועה (תפירה או קיבוע שלה חזרה למקומה בעצם). ישנן שיטות פולשניות זעירות (ארתרוסקופיות) במקרים מתאימים, אך לעיתים נדרש ניתוח פתוח לטיפול מלא. לאחר ניתוח, המטופל לרוב יגובס או ישתמש במגף אייר קאסט למשך כמה שבועות ללא דריכה, ולאחר מכן יחל תהליך שיקום ופיזיותרפיה למשך מספר שבועות עד חודשים לחזרה לתפקוד מלא.

מניעה ופרוגנוזה

פרוגנוזה:

עם טיפול מתאים, סיכויי ההחלמה מדלקת בגידי הפרונאוס מצוינים. מרבית המטופלים מדווחים על שיפור משמעותי ואף היעלמות הכאב תוך שבועות ספורים של טיפול שמרני, וחזרה לפעילות מלאה בתוך כחודש עד חודשיים. כמובן שמשך ההחלמה תלוי בחומרת הפגיעה ההתחלתית: פציעות קלות עשויות להחלים מהר יותר, בעוד מקרים של דלקת כרונית ממושכת או קרע חלקי בגיד יאריכו את תהליך ההחלמה. לאחר ניתוח, תהליך ההחלמה ארוך יותר, לרוב דרושים 4-6 שבועות של קיבוע ללא דריכה ולאחריהם מספר חודשי פיזיותרפיה, אך גם במקרים אלו רוב המטופלים חוזרים לתפקוד טוב בתום השיקום. חשוב מאוד להתמיד בתרגילי פיזיו' !

 

מניעה:

כדי למנוע את חזרת הבעיה בעתיד, מומלץ לנקוט צעדי מניעה במיוחד עבור אלה שחוו כבר פציעה או נמצאים בקבוצת סיכון. חימום ומתיחות לפני פעילות גופנית בהחלטה יכולים להפחית עומס פתאומי על הגיד. יש להגביר את עצימות וכמות האימונים בהדרגה ולא בקפיצה חדה, כדי לאפשר לגידים להסתגל. הקפדה על נעילת נעליים נוחות או נעלי ספורט המתאימות לסוג הפעילות (למשל, נעלי ריצה עם תמיכה לקשת, נעלי קרסול גבוה בכדורסל וכו') יכולה לסייע מאוד לייצוב הקרסול. עבור מי שיש לו מבנה כף רגל בעייתי (קשת גבוהה מאוד או קרסול לא יציב), שימוש במדרסים מתאימים או במגני קרסול בעת פעילות עשוי למנוע נקעים חוזרים ועומסים לא מבוקרים על הגיד. ולבסוף, תמיד חשוב להקשיב לגוף - אין להתעלם מכאב חוזר בקרסול. כאב הוא הסימן הראשון לעומס יתר; הופעת כאב צדדי בקרסול מחייבת הפחתת פעילות ומנוחה מספקת על מנת למנוע פציעה חמורה יותר. עם מודעות מתאימה והקפדה על כללי האימון הנכון, ניתן לצמצם מאוד את הסיכון לדלקת חוזרת בגידי הפרונאוס.

הבהרה

הכותב אינו רופא. מאמר זה נכתב למטרות ידע כללי והעשרה בלבד, ואינו מהווה ייעוץ רפואי אישי או תחליף לאבחון רפואי מקצועי. במידה ואתם חווים כאב, מגבלה תפקודית או חשד לבעיה רפואית - יש לפנות לבדיקה ואבחון אצל רופא מומחה.
במכון האורתופדי "עקב אכילס" אנו מתמחים בפתרונות שמרניים להתמודדות עם בעיות בכף הרגל והקרסול: התאמת מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית, אביזרים אורתופדיים והנעלה אורטופדית.

 

מקורות (ביבליוגרפיה):

1. Simpson MR, Howard TM. Tendinopathies of the Foot and Ankle.
   American Family Physician, 2009;80(10):1107-1114
   aafp.org aafp.org.

2. Cleveland Clinic - Peroneal Tendonitis: Causes, Treatment & Prevention
   my.clevelandclinic.org
   my.clevelandclinic.org
   my.clevelandclinic.org
   my.clevelandclinic.org.
   

3. StatPearls (NIH/NLM) - Peroneal Tendon Syndromes. NCBI Bookshelf, 2023 
   emedicine.medscape.com
   emedicine.medscape.com.

4. Physiopedia - Peroneal Tendinopathy 
   physio-pedia.com
   physio-pedia.com
   physio-pedia.com.

5. Tamir E (פרופ' ערן תמיר). דלקת של הגידים הפרונאלים. אתר מומחה כף רגל וקרסול
   erantamir.co.il
   erantamir.co.il.