מדרסים אורטופדיים לנעלי עקב: הפרדוקס!

נעלי עקב ומדרסים: מגבלות ההתאמה בעומס גובר

נשים רבות נועלות נעלי עקב ונעליים אלגנטיות כחלק מהעבודה, באירועים או פשוט משום שהן מעדיפות את המראה והתחושה שלהן. אלא שמבחינה ביומכנית, נעל עקב משנה את מנח כף הרגל ואת אופן חלוקת העומסים בזמן עמידה והליכה. וכאן מתחיל הפרדוקס.

ככל שהעקב גבוה יותר, ובמיוחד כאשר הנעל גם צרה ורדודה, העומס על קדמת כף הרגל עשוי לגדול. דווקא באותו זמן, האפשרות ליצור מדרס אורטופדי שבאמת יפעל בצורה יעילה בתוך הנעל הולכת ומצטמצמת.

לכן השאלה אינה רק האם אפשר פיזית להכניס מדרס לנעל עקב. השאלה החשובה יותר היא האם יש הצדקה מקצועית ואתית לעשות זאת: האם המדרס באמת יוכל לבצע את תפקידו בתוך מבנה הנעל, האם הוא צפוי להעניק תועלת אמיתית למטופלת, או שמדובר בפתרון שאינו יעיל מספיק ושעדיף להחליפו בפתרון נקודתי, שינוי בנעל או צמצום זמן השימוש בה.

מה קורה לכף הרגל בנעלי עקב?

ככל שהעקב גבוה יותר, הקרסול מוחזק במידה גדולה יותר של כפיפה כפית (Plantar Flexion). כתוצאה מכך משתנה האופן שבו כף הרגל נושאת את משקל הגוף במהלך העמידה וההליכה.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שכללה 81 מחקרים מצאה כי הליכה בנעלי עקב גורמת להסטה קדימה של הלחצים בכף הרגל, לשינויים בכוחות המופעלים על הגפה ולפגיעה מסוימת ביציבות ובשיווי המשקל בהשוואה לנעליים שטוחות או להליכה יחפה. השינויים הביומכניים בולטים במיוחד באזור כף הרגל, הקרסול והברך.

מחקרים שבדקו לחצים בתוך הנעל מצאו גם שככל שגובה העקב עולה, הלחץ באזור הקדמי והמדיאלי של כף הרגל גדל ואי הנוחות עולה. האמת היא שגם בלי מעבדה קשה להתעלם מההיגיון שבדבר: ככל שהעקב גבוה יותר, כך יותר מהעומס נדחף קדימה אל קדמת כף הרגל.

צריבה בכריות כף הרגל, כאבים באזור הבוהן או יבלות לחץ, הן תלונות שעלולות להופיע אצל חלק מהנשים לאחר עמידה או הליכה ממושכות. חשוב גם לזכור שהעקב אינו המשתנה היחיד. מבנה קדמת הנעל ורוחב אזור האצבעות חשובים מאוד. מטא-אנליזה עדכנית שבחנה גורמי סיכון להלוקס ולגוס מצאה קשר הן לנעלי עקב והן לנעליים בעלות אזור אצבעות צר, כאשר לנעליים צרות נמצא קשר חזק אף יותר.

נעלי עקב, שרירי התאומים וגיד אכילס

השפעתן של נעלי עקב אינה מוגבלת רק ללחץ שמתחת לכף הרגל. כאשר העקב מוגבה במשך שעות רבות, יחידת השריר והגיד בחלק האחורי של השוק נמצאת במנח מקוצר ביחס לעמידה בנעל שטוחה.

מחקר שבדק נשים שנהגו לנעול עקבים באופן קבוע לאורך זמן מצא אצלן סיבי שריר קצרים יותר בשריר התאומים המדיאלי, לצד עלייה בקשיחות של גיד אכילס וירידה בטווח התנועה הפעיל של הקרסול. כלומר, לא נכון לומר באופן פשוט ש"גיד אכילס מתקצר", אך בהחלט נמצאו שינויים הסתגלותיים בשרירי השוק ובתכונות המכאניות של הגיד.

מחקר נוסף בקרב נשים שהשתמשו בעקבים באופן קבוע מצא שינויים בתפקוד שרירי השוק בזמן הליכה, לרבות פעילות שרירית מוגברת, והעלה אפשרות שהשימוש הממושך עשוי להפחית את היעילות של מערכת השריר והגיד ולתרום לעייפות ולאי נוחות. לכן, כאשר אישה נועלת נעלי עקב במשך שעות רבות בכל יום, בבדיקה כדאי להתייחס לא רק לכף הרגל עצמה אלא גם לטווח התנועה בקרסול ולמצב שרירי השוק.

ומה לגבי נעלי עקב והגב התחתון?

נעלי עקב משנות את מנח המפרקים ואת דפוסי הפעולה של מערכת השריר-שלד, בעיקר בקרסול ובכף הרגל, ובהמשך מחייבות התאמות בברכיים, באגן ובגו לצורך שמירה על יציבות ושיווי משקל. עם זאת, הטענה המוכרת שנעלי עקב גורמות באופן קבוע לעלייה בלורדוזה המותנית אינה חד משמעית מבחינה מדעית.

סקירת מחקרים בנושא מצאה שמרבית המחקרים שפורסמו עד אותה עת לא תמכו באופן עקבי בטענה שנעלי עקב מגבירות את הלורדוזה המותנית, והתוצאות בספרות אינן אחידות. לכן נכון לומר שנעלי עקב יכולות לשנות את היציבה ואת הביומכניקה של הגפה התחתונה והגו, אך לא נכון לקבוע שכל שימוש בעקבים גורם בהכרח ללורדוזה מותנית מוגברת.

ככל שהעקב גבוה יותר, האפשרות למדרס יעיל נעלמת

זו הנקודה המרכזית מבחינת התאמת מדרסים. מדרס אינו פועל בחלל ריק. הוא חייב להשתלב בין כף הרגל לבין הנעל, והנעל חייבת להשאיר מספיק נפח כדי שהמדרס יוכל לבצע את תפקידו מבלי ליצור בעיה חדשה. וזה נכון גם למדרס מלא וגם למדרס 3/4.

גם מדרס 3/4 תופס נפח בתוך הנעל, משנה את גובה כף הרגל ועשוי להשפיע על אחיזת העקב ועל המקום שנותר לכף הרגל בתוך הנעל. בנעלי עקב גבוהות הבעיה אינה רק מחסור במקום. כף הרגל עצמה נמצאת כבר במנח משמעותי של Plantar Flexion, וחלק גדול מהעומס מועבר קדימה. בנקודה מסוימת אין היגיון לנסות "לתקן" את המצב באמצעות מדרס בתוך נעל שמבנה הבסיס שלה הוא עצמו הגורם המרכזי למנח או לבעיה.

לכן, במכון האורטופדי עקב אכילס איננו מתייחסים לנעלי עקב גבוהות כאל נעליים שמתאימות להתאמת מדרסים אורטופדיים רגילה. אנחנו בוחנים התאמת מדרסים לנעליים אלגנטיות רק כאשר הבעיה שממנה סובלת המטופלת מתאימה להתערבות באמצעות מדרס, וכאשר גם מבנה הנעל מאפשר זאת.

בין היתר נבדקים גובה העקב, עומק הנעל, הנפח הפנימי שלה ומידת היכולת לשלב מדרס מבלי לפגוע בנוחות או ביציבות. בנעלי סירה ונעליים אלגנטיות בעלות עקב נמוך (בדרך כלל עד כ-3 ס"מ), קיימת לעיתים אפשרות להתאמה, אך ההחלטה מתקבלת לפי השילוב בין הבעיה הקלינית לבין מבנה הנעל.

חשוב להדגיש: 3 ס"מ אינם גבול רפואי אוניברסלי, אלא עיקרון מקצועי ומעשי שאנחנו מיישמים בהתאמות. שני זוגות נעליים בעלי עקב באותו גובה יכולים להיות שונים לחלוטין בעומק, ברוחב, במבנה העקב וביכולת שלהם להכיל מדרס. לכן חייבים לראות את הנעל עצמה.

לפעמים פתרון נקודתי מתאים יותר ממדרס

לא כל כאב שמופיע בנעלי עקב מצריך מדרס אורטופדי. למעשה, בנעלי עקב גבוהות או בנעליים בעלות נפח פנימי קטן, הוספת מדרס עלולה להיות בלתי יעילה ואף לפגוע בהתאמת הנעל. גם תוספת דקה בתוך הנעל תופסת מקום ומשנה במידה מסוימת את מיקום כף הרגל. בנעל שבה העקב מוחזק מלכתחילה על ידי דופן נמוכה, אפילו הגבהה קטנה עלולה להפחית את אחיזת העקב. בחלק הקדמי של הנעל, תוספת שאינה מתאימה עלולה לצמצם עוד יותר את המקום לאצבעות ולהגביר לחץ.

עם זאת, כאשר התלונה ממוקדת באזור מסוים, ניתן לעיתים לשקול פתרון נקודתי שאינו מחייב התאמת מדרס. לדוגמה, במקרים מתאימים ניתן לבדוק ריפוד דק או תמיכה מקומית שמטרתם להפחית לחץ באזור מסוים בכף הרגל.

מחקרים מעבדתיים מצאו שתוספות שונות בתוך נעלי עקב יכולות לשנות את חלוקת הלחצים ולשפר את תחושת הנוחות אצל חלק מהנשים. עם זאת, התוצאות תלויות מאוד במבנה הנעל, בגובה העקב, במיקום התוספת ובבעיה שממנה סובלת המטופלת, ולכן אין להסיק מכך שכל אביזר מתאים לכל נעל עקב. העיקרון החשוב הוא שלא מחפשים דרך להכניס מוצר לנעל בכל מחיר. קודם מגדירים מהי הבעיה, ורק לאחר מכן בודקים האם קיים פתרון שיכול לעבוד בתוך הנעל מבלי ליצור בעיה חדשה.

האם כל אישה שסובלת בנעלי עקב זקוקה למדרסים?

בהחלט לא. לפני שמחליטים על מדרס צריך להבין כיצד משתמשים בנעל. אישה שנועלת נעלי עקב אחת לכמה שבועות למשך מספר שעות באירוע אינה בהכרח זקוקה לאותו פתרון כמו אישה שעובדת חמישה ימים בשבוע בנעלי סירה במשך שמונה שעות ביום.

צריך להתייחס בין היתר לתדירות השימוש, למשך הזמן בנעליים, לגובה העקב, לעומק הנעל, לאופי העבודה, למיקום הכאב ולשאלה האם קיימות תלונות גם בנעליים אחרות. רק לאחר הבדיקה ניתן להחליט האם קיימת הצדקה למדרס בהתאמה אישית.

לפעמים מוצר מדף נקודתי הוא דווקא הפתרון הנכון

ריפוד לקדמת כף הרגל או כרית מטטרזלית יכולים להיות פתרון מדויק יותר ממדרס שלם. לא כל בעיה בנעל עקב דורשת מדרס אורטופדי. כאשר התלונה ממוקדת ורק נעל מסוימת גורמת לאי נוחות, ניתן לעיתים לבדוק פתרונות נקודתיים שמטרתם להפחית לחץ באזור מסוים (כגון כרית לעקב או התאמת אחיזת העקב).

היתרון הוא שניתן לעיתים להשיג את המטרה מבלי לתפוס את הנפח שמדרס דורש בתוך נעל אלגנטית. מחקרים אכן מראים שמיקום וסוג התמיכה בתוך נעלי עקב יכולים לשנות את חלוקת הלחצים ולשפר נוחות, ולכן הבחירה צריכה להיות בהתאם לבעיה ולא מתוך הנחה שמדרס מלא או 3/4 הוא תמיד האפשרות הטובה ביותר.

מתי כן יש היגיון בהתאמת מדרסים לנעליים אלגנטיות?

התאמת מדרסים יכולה להיות רלוונטית כאשר מדובר בנעל אלגנטית בעלת עקב נמוך, עם נפח פנימי מתאים, וכאשר המטופלת משתמשת בה במשך שעות רבות וקיימת בעיה שמצדיקה את ההתאמה.

במצבים כאלה ניתן לתכנן מדרס בעל נפח ועובי המתאימים לנעל, תוך התייחסות למבנה כף הרגל, לאזורי העומס ולתלונות. מדרס לנעל אלגנטית יכול להיות שונה מאוד ממדרס לנעל ספורט. לעיתים הוא צריך להיות דק וצר יותר, ולעיתים נדרשים חומרים ומבנה שונים כדי שלא להגביה יתר על המידה את כף הרגל בתוך הנעל. המטרה אינה להכניס מדרס בכל מחיר. המטרה היא למצוא פתרון שעובד עם כף הרגל ועם הנעל.

האם מדרסים הופכים נעלי עקב לבריאות?

לא. גם מדרס שמתאים היטב אינו מבטל את גובה העקב ואינו מחזיר את כף הרגל למנח של נעל שטוחה. נעל עקב ממשיכה להשפיע על חלוקת הלחצים, מנח הקרסול ודפוס ההליכה.

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו קשר בין שימוש בנעלי עקב לבין הלוקס ולגוס, כאבי שריר ושלד וסוגים מסוימים של פציעות, אם כי מדובר במערכת מורכבת ולא בקשר סיבתי פשוט לכל בעיה בכף הרגל. לכן תפקידו של המדרס, כאשר הוא מתאים, הוא לתת מענה לצורך מסוים. הוא אינו הופך נעל עקב גבוהה לנעל ניטרלית.

אז האם צריך להפסיק לנעול נעלי עקב?

לא חייבים להפוך את הנושא לשחור או לבן. מי שנועלת נעלי עקב מדי פעם למשך זמן קצר נמצאת במצב שונה לחלוטין ממי שעומדת והולכת עליהן יום עבודה שלם.

גובה העקב, רוחב הנעל, משך השימוש, מבנה כף הרגל והתסמינים חשובים יותר מהשאלה הפשוטה "עקבים כן או לא". לפעמים ההמלצה תהיה לעבור לנעל אלגנטית בעלת עקב נמוך יותר. לפעמים יהיה מקום למדרס בהתאמה אישית. לפעמים מוצר מדף נקודתי יספיק. ובמקרים מסוימים הפתרון הנכון יהיה פשוט לצמצם את משך השימוש בנעל שמייצרת את הבעיה.

התאמת מדרסים לנעלי עקב ונעליים אלגנטיות בעקב אכילס

במכון האורטופדי עקב אכילס אנחנו מתחילים בבדיקת כף הרגל ובבחינת הנעל שבה המטופלת משתמשת בפועל. אנחנו בודקים את גובה העקב, עומק הנעל, הנפח הפנימי, אחיזת העקב, אזור האצבעות ומיקום התלונה.

כאשר מדובר בנעל אלגנטית סגורה בעלת עקב נמוך והמבנה שלה מאפשר זאת, ניתן לבדוק אפשרות להתאמת מדרס אורטופדי אישי. כאשר הנעל אינה מאפשרת למדרס לעבוד בצורה יעילה, לא נתאים מדרס רק משום שאפשר להכניס אותו פיזית לתוך הנעל. במקרה כזה נבדוק אם מוצר נקודתי, שינוי בנעל או פתרון אחר יהיה נכון יותר. לבדיקה מומלץ להגיע עם נעלי העקב או הנעליים האלגנטיות שבהן משתמשים בפועל.