מה גורם לפיברומיאלגיה?
הגורם המדויק לפיברומיאלגיה אינו ידוע במלואו, אך המחקר הרפואי מצביע על מספר תאוריות. ההסכמה הרווחת היא שקיימת הפרעה באופן שבו מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) מעבדת אותות כאב, סוג של "רגישות-יתר" של מנגנון הכאב.
ניתן לתאר זאת כדומה ל"גלאי אש" שתקוע על מצב אזעקה, מערכת העצבים ממשיכה לשדר למוח אותות של כאב אף שאין נזק אקוטי ברקמות. כתוצאה מכך, המוח מקבל אותות כאב בעוצמה מוגברת גם מגירויים שאצל אדם בריא לא נתפסים ככואבים.
גורמים רבים עשויים לתרום להתפתחות שינויי הרגישות הללו:
- רקע גנטי: הנטייה לתסמונת יכולה לעבור במשפחה, וכך שינויים או מוטציות גנטיות מסוימות עשויות להגביר את הסיכון.
- טריגרים גופניים או נפשיים: לעיתים הסימפטומים מתחילים בעקבות אירוע מכונן כגון פציעה מתאונת דרכים, ניתוח, זיהום חריף או אפילו תקופה של לחץ נפשי משמעותי. במקרים אחרים התסמונת מתפתחת בהדרגה ללא טריגר חד-משמעי.
- זיהומים: זיהומים מסוימים נקשרו להתפרצות התסמונת או להחמרתה אצל אנשים רגישים.
מעבר לכך, חוקרים סבורים שייתכנו שינויים בחומרים כימיים במוח הקשורים לכאב, למשל רמות לא סדירות של נוירו-טרנסמיטורים (כמו סרוטונין, נוראדרנלין וחומר P), מה שעלול להגביר תחושת כאב באופן כללי.
ישנה גם תיאוריה על זיכרון של כאב: קולטני הכאב במערכת העצבים "לומדים" את תחושת הכאב ומתחילים להגיב בעוצמה יתרה אפילו לגירויים קלים.
ראוי להזכיר שמדובר כנראה בתסמונת עם הרבה גורמים: שילוב של גורמים תורשתיים, עצביים, הורמונליים וסביבתיים המוביל להופעת פיברומיאלגיה.
נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים (כ-80%-90% מהמאובחנים הן נשים), והגיל הנפוץ להתפרצות הוא בגילאי הבגרות הצעירה עד אמצע החיים, אם כי התסמונת מופיעה גם בילדים ובקשישים. בנוסף, רבים מהסובלים מפיברומיאלגיה מדווחים על מצבי בריאות נוספים במקביל, למשל דיכאון או חרדה, תסמונת המעי הרגיז, מיגרנות, הפרעות במפרק הלסת ועוד, מה שמרמז על קשר מורכב בין מערכות גוף שונות בתסמונת זו.
האם פיברומיאלגיה היא מחלה אוטואימונית?
כיום פיברומיאלגיה לא מוגדרת כמחלה אוטואימונית (כמו למשל זאבת (לופוס) או דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואיד-ארטריטיס)).
עם זאת, מחקרים עדכניים מעלים השערות מעניינות: מחקר שפורסם בשנת 2021 הצביע על כך שנוגדנים שנמצאו בדמם של חולי פיברומיאלגיה גרמו לתסמינים דמויי פיברומיאלגיה בעכברים שאליהם הוזרקו נוגדנים אלו (קישור למאמר). ממצא זה עשוי לרמז שלמערכת החיסון יש תפקיד בתסמונת, אולי חלק מהכאב נגרם כתוצאה מנוגדנים המשפיעים על פעולת העצבים שמעבירים כאב.
מחקרים כאלה נותנים תקווה שבעתיד יתפתחו טיפולים חדשים (כמו תרופות המכוונות נגד נוגדנים ספציפיים) ואף בדיקות דם לאבחון התסמונת. אולם חשוב להדגיש: נכון לעכשיו מדובר בכיוון מחקרי שדורש אישוש נוסף, ועדיין ההנחה המרכזית היא שפיברומיאלגיה נובעת מהפרעה בעיבוד הכאב במערכת העצבים המרכזית (CNS) ולא מתהליך אוטואימוני קלאסי.
תסמיני פיברומיאלגיה
התסמין העיקרי והמרכזי הוא כאב מפושט כרוני. לרוב הכאב מורגש בכל ארבעת רבעי הגוף, כלומר גם בצד ימין וגם בשמאל, גם בפלג גוף עליון וגם תחתון, ונמשך לפחות 3 חודשים ברציפות.
אופי הכאב יכול להשתנות: חלק מהמטופלים מתארים כאב עמום ומתמשך, אחרים תחושת צריבה או דקירה, ויש המתארים כאבי שרירים עמוקים. מאפיין ייחודי בתסמונת הוא רגישות יתר לכאב. גירוי קל (אפילו מגע עדין או לחיצה קלה) עשוי להרגיש מאוד כואב לחולה, תופעה הנקראת אלודיניה (Allodynia). בנוסף, כאב שנמשך אצל אדם בריא זמן קצר, אצל אדם עם פיברומיאלגיה עלול להימשך פרק זמן ארוך מהרגיל ולהתפשט על פני שטח גוף נרחב. במילים אחרות, עוצמת הכאב ומשך הכאב מוגברים בצורה לא-פרופורציונלית בהשוואה לנזק הפיזי הקיים (אם בכלל).
מלבד כאב, קיימים תסמינים נפוצים נוספים:
עייפות כרונית ותחושת תשישות, גם לאחר שנת לילה מלאה. החולים מתעוררים עייפים כאילו לא נחו כלל.
הדבר קשור בכך שפיברומיאלגיה מלווה לרוב בהפרעות שינה: קושי להירדם, יקיצות רבות במשך הלילה, שינה שטחית ולא מרעננת. למעשה, אבחון התסמונת כולל פעמים רבות התייחסות לכך שהמטופל קם עייף למרות שעות שינה סבירות.
תסמין בולט נוסף קיבל את הכינוי "ערפל מוחי" (Fibro fog) שהוא קושי קוגניטיבי המתבטא בבעיות בזיכרון, בריכוז ובחדות המחשבה. מטופלים מספרים על תחושה של בלבול או ערפול, קושי בשליפת מילים או בשמירה על קשב ממושך.
עוד תסמינים שיכולים להופיע בפיברומיאלגיה:
- הפרעות במצב הרוח: שיעור גבוה מהחולים סובלים גם מחרדה או דיכאון קליני. לא לגמרי ברור אם מצב הרוח הירוד הוא תוצאה של ההתמודדות עם הכאב הכרוני, או חלק ממנגנון התסמונת עצמה (ייתכן ששני ההסברים נכונים במקביל).
- כאבי ראש ומיגרנות.
- תסמונת המעי הרגיז: כאבי בטן, נפיחות ושלשולים או עצירויות.
- כאבי פנים ולסת: לעיתים עקב הפרעת TMJ במפרק הלסת.
- רגישות חושית: לרעש, לאור חזק או לטמפרטורות קיצוניות.
- תחושות עצביות: נימול או דקירות בקצות הגפיים, ותכיפות במתן שתן.
פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) נוטה להופיע יחד עם מצבי כאב כרוניים אחרים כמו: תסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS), תסמונת כאב מיופסציאלית (MPS), כאב אגני כרוני ועוד. מצב זה מקשה לעיתים על בידוד האבחנה, אך גם מצביע על מנגנונים משותפים אפשריים.
חשוב להדגיש: על אף שהסימפטומים מגוונים ופיברומיאלגיה עשויה "לגעת” כמעט בכל מערכת בגוף, הבדיקות הרפואיות המקובלות (בדיקות דם והדמיה) אינן מגלות בעיה מבנית או דלקתית. כלומר, שרירים ומפרקים כואבים אך כשבודקים אותם בצילום, MRI או אולטרסאונד, אינם מראים סימני דלקת או נזק רקמתי. זו אחת הסיבות שהתסמונת הייתה בגדר חידה בעבר. כיום הממסד הרפואי מכיר בפיברומיאלגיה כמצב אמיתי לכל דבר.
אבחון התסמונת (כיצד מאבחנים?)
אין בדיקת מעבדה ספציפית לפיברומיאלגיה, והאבחון מבוסס בעיקרו על קליניקה, תיאור התסמינים, אופי הכאב והשלכותיו תוך שלילה של מצבים אחרים שעלולים לגרום לסימפטומים דומים.
במילים אחרות, האבחנה היא אבחון באי-הכללה (Diagnosis of Exclusion). לרוב, מומחה בראומטולוגיה הוא זה שמאבחן את התסמונת.
הקריטריונים לאבחון:
בעבר נהגו להשתמש במבחן "18 נקודות רגישות": לחץ על 18 נקודות מוגדרות בגוף. כיום פחות מקובל להסתמך על ספירת נקודות הכאב כיוון שהיא תלויה מאוד בכוח הלחיצה של הבודק. במקום זאת, ההנחיות העדכניות מתמקדות בהימצאות כאב מפושט ב-4 מתוך 5 אזורי גוף עיקריים, שנמשכים לפחות 3 חודשים, ובציון גבוה של חומרת תסמינים נלווים (עייפות, שינה, קוגניציה). אין עדיין סמן ביולוגי שיכול לאשר בוודאות פיברומיאלגיה.
בדיקות להכרעת האבחנה:
הרופא לרוב יפנה לבדיקות כדי לשלול מחלות אחרות:
- CBC - ספירת דם מלאה: לאיתור אנמיה, זיהומים, ומצבים דלקתיים.
- ESR - שקיעת דם: ערכים גבוהים מצביעים על תהליך דלקתי או זיהומי בגוף.
- CRP - חלבון מגיב C: ערך גבוה מצביע על דלקת פעילה.
- TSH - הורמון מגרה בלוטת התריס: בודק את תפקוד בלוטת התריס לשלילת תת-פעילות או יתר-פעילות.
- ויטמין D: חוסר בו עלול לגרום לחולשת שרירים וכאבים בעצמות.
- ויטמין B12: חוסר בו עלול לגרום לאנמיה, חולשה, נימול ועייפות.
- Iron - ברזל: חוסר בברזל יכול להוביל לאנמיה ועייפות.
חשוב לציין: אין "תוצאת מעבדה חיובית" לפיברומיאלגיה - מרבית הבדיקות יחזרו תקינות. המטרה היא פשוט לשלול אבחנה חלופית.
אבחנה מבדלת: אילו מצבים אחרים דומים לפיברומיאלגיה?
מאחר שלפיברומיאלגיה יש תסמינים רחבים, חשוב לעבור על רשימה מקיפה של מצבים אפשריים ולשלול אותם:
- מחלות ראומטיות דלקתיות: דלקת מפרקים שגרונית (ראומטואיד ארתריטיס) וזאבת (לופוס). גם פולימיאלגיה ראומטיקה (PMR) יכולה להתבטא בכאבים מפושטים ותשישות.
- הפרעות בבלוטת התריס: תת-פעילות של הבלוטה (היפותירואידיזם) עלולה לחקות פיברומיאלגיה באופן מושלם.
- חסרים תזונתיים: מחסור חמור בוויטמין B12 או ויטמין D.
- תסמונת התשישות הכרונית (ME/CFS): מצב המאופיין בעייפות קיצונית שאינה משתפרת במנוחה ושינה לא מרעננת (Non-restorative Sleep). לעיתים קיימת חפיפה גדולה בין שתי התסמונות.
- כאבי שרירים ממקור מקומי: כגון מיופסציאל פיין סינדרום (MPS). ב-MPS הכאב מוגבל לאזור מסוים, בעוד בפיברומיאלגיה הוא מפושט.
- נוירופתיות והפרעות עצבים: נוירופתיה של סיבי העצב הדקים (Small fiber neuropathy) הגורמת לתחושת שריפה בגפיים.
- מחלות שריר דלקתיות ותורשתיות: דלקות שרירים (מיוזיטיס) המאופיינות באנזימי שריר גבוהים בדם.
- זיהומים כרוניים: הפטיטיס כרוני, או מחלת ליים (מזיהום בקרצייה).
טיפול בפיברומיאלגיה: גישה משולבת
נכון להיום אין תרופה המרפאת לחלוטין פיברומיאלגיה, ולכן מטרת הטיפול היא הקלה על התסמינים ושיפור התפקוד ואיכות החיים. הגישה היא רב-תחומית ומשלבת טיפולים תרופתיים עם שינויי אורח חיים ופיזיותרפיה.
טיפולים תרופתיים (רפואה קונבנציונלית):
- משככי כאב ונוגדי דלקת: משככים קלים עשויים להועיל במעט. עם זאת, תרופות ממשפחת האופיואידים אינן מומלצות לטיפול בפיברומיאלגיה ואף עלולות להחמיר את רגישות היתר לכאב.
- תרופות נוגדות דיכאון: תרופות ממשפחת SNRI (כמו סימבלטה) הוכחו כיעילות בהקלת כאב ועייפות גם אצל מטופלים שאינם סובלים מדיכאון.
- תרופות נוגדות פרכוסים (כאב עצבי): כגון פרגאבלין (ליריקה) או גאבפנטין, הפועלות ישירות על מנגנוני הכאב העצבי.
- תרופות שינה והרגעה: לזמן מוגבל ובפיקוח, כדי לשבור את מעגל חוסר השינה.
טיפולים ללא תרופות ושינוי אורחות חיים:
- פעילות גופנית מתונה וסדירה: אחד הכלים היעילים ביותר. פעילות אירובית קלה (כמו התעמלות במים חמימים) משפרת את המצב בטווח הארוך. יש להתחיל בהדרגה.
- פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק: לשיפור טווחי תנועה, הגמשת שרירים, והתאמת ארגונומיה למניעת עומס מיותר ביום-יום.
- שינה והפגת מתחים: הקפדה על היגיינת שינה (חדר חשוך ושקט, הימנעות ממסכים) ושילוב טכניקות הרפיה כגון נשימות עמוקות ומיינדפולנס להפחתת סטרס.
- טיפול נפשי ותמיכתי: טיפול CBT (קוגניטיבי-התנהגותי) נמצא יעיל מאוד בהתמודדות המנטלית עם הכאב הכרוני.
טיפולים משלימים (רפואה אלטרנטיבית):
דיקור סיני (אקופונקטורה), עיסוי רפואי עדין, תרגול יוגה וטאי צ'י, כולם הוכחו במחקרים שונים כמסייעים להורדת מתח ולהפחתת עוצמת הכאב, כל עוד הם מבוצעים בעדינות ובהתאמה אישית.
טיפול בתא לחץ בפיברומיאלגיה
טיפול בתא לחץ (HBOT) הוא הליך שבו המטופל נושם חמצן טהור בלחץ אוויר גבוה. התהליך מעלה את ריכוז החמצן ברקמות ומשמש לעידוד ריפוי. בשנים האחרונות נחקר הטיפול גם עבור פיברומיאלגיה.
מחקרים עדכניים מצביעים על תוצאות מעודדות. בסדרת טיפולים, נצפתה ירידה ברגישות לכאב, שיפור באיכות השינה ובתפקוד היומיומי. הדמיות מוח אף הראו שינוי בפעילות אזורים במוח הקשורים לעיבוד כאב (נוירופלסטיות). עם זאת, חשוב להבין שטיפול זה נחשב עדיין לגישה ניסיונית בהקשר של פיברומיאלגיה ואינו חלק מפרוטוקול הטיפול הסטנדרטי. בנוסף, הוא עשוי להיות כרוך בעלויות גבוהות ובחלק מהמקרים ייתכנו תופעות לוואי כגון לחץ באוזניים.
מדרסים בהתאמה אישית ופיברומיאלגיה - האם זה עוזר?
מטופלים רבים עם פיברומיאלגיה מדווחים גם על כאב בכפות הרגליים (כ-50% על פי מחקרים). לעיתים קרובות, הכאב נובע מבעיה אורטופדית מקומית ונפרדת (כמו פלטפוס, פרונציה יתרה או דלקת בחיתולית הכפית - פלנטר פשיאיטיס). במקרה כזה, הפיברומיאלגיה עלולה להעצים משמעותית את הכאב המקומי בגלל רגישות היתר של מערכת העצבים.
אצל חולה פיברומיאלגיה הסובל גם מבעיה מבנית בכפות הרגליים, התאמת מדרסים עשויה להפחית את הכאב המקומי על-ידי תיקון המנח, ספיגת זעזועים והפחתת הלחץ. טיפול במקור המכני מוריד "רעש רקע" ממערכת הכאב.
עם זאת, וחשוב להבהיר נקודה זו: מדרסים כשלעצמם אינם טיפול ישיר לפיברומיאלגיה. מדרס בנעל לא ישנה את תפקוד מערכת העצבים המרכזית ולא יעלים את הכאב המפושט בשאר חלקי הגוף. אם מטופל אינו סובל מבעיה מכנית בכף הרגל, סביר שמדרסים לא יביאו לו תועלת ממשית בהקשר של התסמונת.
בשורה התחתונה, מדרסים בהתאמה אישית יכולים להוות רכיב משלים נהדר, אך רק אם יש לכך התוויה אורטופדית מתאימה. אם אתם חווים כאב רגליים בזמן עמידה והליכה, מדרסים ונעלי נוחות בהחלט יכולים להקל משמעותית על הסבל המקומי.
הבהרה רפואית:
המידע במאמר זה נועד לספק ידע כללי ולהעמיק את ההבנה בנושא פיברומיאלגיה, ואינו תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי. בכל מקרה של חשד לפיברומיאלגיה או התמודדות עם תסמינים כרוניים של כאב ועייפות, יש לפנות לרופא מומחה (כגון ראומטולוג) לצורך הערכה רפואית. שילוב הטיפולים הנכון משתנה מאדם לאדם.
מקורות:
סובלים מפיברומיאלגיה וכאבים חזקים בכפות הרגליים?
במכון האורטופדי "עקב אכילס" אנו מציעים אבחון מקצועי והתאמת מדרסים בולמי זעזועים לפי מידת גבס, להפחתת עומסים ותמיכה נכונה בכף הרגל, כדי להקל על כאבים מקומיים ולשפר את היציבה.
בקרו באחד מסניפי עקב אכילס.
חשוב לדעת: אנו מעניקים הנחות לחברי קופ"ח מכבי, מאוחדת ולאומית, והחזר לחברי קופת חולים כללית מושלם / פלטיניום. הייעוץ והאבחון ניתנים בחינם וללא שום התחייבות.