מדרסים בהתאמה אישית לשחקני כדורעף

כדורעף הוא לא רק משחק של קפיצות

כדורעף מציב בפני כפות הרגליים והגפיים התחתונות שילוב של דרישות שונות: צעדים מהירים, האצות קצרות, תנועה לצדדים, שינויי כיוון ובעיקר ניתורים ונחיתות החוזרים פעמים רבות במהלך האימון או המשחק.

בניגוד לריצה רציפה, שבה דפוס התנועה חוזר על עצמו באופן יחסית קבוע, בכדורעף השחקן נדרש להגיב במהירות למהלך המשחק. הוא יכול לנוע לכיוון הרשת, לנתר לחסימה, לנחות, לשנות כיוון ובתוך שניות להתכונן לפעולה הבאה.

לכן כאשר שחקן סובל מכאבים, לחץ חוזר בכף הרגל או בעיה שמפריעה לו במהלך הפעילות, ניתן לבדוק האם מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית יכולים להשתלב כחלק מהפתרון. עם זאת, עצם העובדה שאדם משחק כדורעף אינה אומרת שהוא זקוק למדרסים.

האם כל שחקן כדורעף צריך מדרסים?

לא. כדורעף הוא ספורט ולא פתולוגיה.

שחקן שאינו סובל מכאבים, נוח לו בנעלי הכדורעף והוא מתאמן ומשחק ללא מגבלה אינו זקוק למדרסים רק משום שהוא עוסק בספורט הכולל קפיצות ונחיתות.

מדרסים נשקלים כאשר קיימת סיבה לכך, למשל:

• כאבים חוזרים בכף הרגל במהלך או לאחר המשחק.
• לחץ באזור מסוים או אי נוחות בתוך הנעל.
• בעיה בכף הרגל המלווה בכאב או בתסמינים אחרים.
• מדרסים קיימים שאינם משתלבים נכון בנעלי המשחק.

המטרה אינה למצוא מיד "מדרס לכדורעף". קודם צריך להבין מהי הבעיה שאותה רוצים לפתור.

הנחיתה היא חלק מרכזי במשחק - What Goes Up Must Come Down

בכדורעף מדברים הרבה על גובה הניתור, אבל לכל ניתור יש גם נחיתה.

חסימה, הנחתה והגשה בקפיצה מסתיימות בהחזרת הגוף אל הקרקע. בזמן הנחיתה הקרסול, הברך והירך משתתפים בבלימת התנועה ובפיזור הכוחות העוברים דרך הגפה התחתונה.

לא כל נחיתה בכדורעף מתבצעת באותה צורה. נחיתה לאחר חסימה שונה מנחיתה לאחר הנחתה או הגשה בקפיצה, ולעיתים השחקן נוחת באופן סימטרי על שתי הרגליים ולעיתים רוב העומס עובר לרגל אחת. לכן גם העומסים על הקרסול, הברך והירך יכולים להשתנות בהתאם לאופן הנחיתה.

חשוב גם להבין שברגע שכף הרגל מתנתקת מהקרקע, המדרס אינו יכול לכוון או לשלוט במסלול תנועתה באוויר. ההשפעה המכנית שלו משמעותית בעיקר כאשר כף הרגל חוזרת למגע עם הקרקע ונוצרים שוב כוחות ועומסים.

לכן מדרס אינו "מתקן" את טכניקת הנחיתה. נחיתה היא פעולה מורכבת המושפעת מכוח, שליטה עצבית-שרירית, עייפות, נעליים, טכניקה ומאפיינים אישיים של השחקן. המדרס יכול להיות חלק מהמענה במקרים המתאימים, אך הוא אינו תחליף לאימון נכון, חיזוק, שיקום או התאמת נעלי המשחק.

אילו פציעות שכיחות בכדורעף?

סקירות מחקריות מצביעות על הקרסול, הברך והכתף כאזורים שבהם מופיעות פציעות רבות בקרב שחקני כדורעף. אצל שחקנים צעירים בולטות גם פגיעות בכף היד ובאצבעות.

נקעים בקרסול הם מהפציעות החריפות המוכרות בענף. הניתורים, הנחיתות והתנועה בסביבת הרשת יוצרים מצבים שבהם הקרסול עלול להיכנס במהירות לאינברסיה, במיוחד לאחר נחיתה לא מוצלחת. היסטוריה של נקע קודם היא גם גורם שחשוב להביא בחשבון.

אצל שחקנים עם נקעים חוזרים או חוסר יציבות בקרסול, שיקום, חיזוק ותרגול שליטה ושיווי משקל הם חלק חשוב מההתמודדות. במקרים מתאימים ניתן לשקול גם שימוש באביזרי תמיכה כמו מייצבים ותומכי קרסול . סקירה שיטתית ומטא-אנליזה בענפי ספורט שונים מצאה תמיכה בשימוש במייצבי קרסול להפחתת פציעות קרסול חוזרות, בעוד שהראיות למניעה ראשונית היו פחות חזקות.

כאבים ופציעות באזור הברך רלוונטיים במיוחד בענף שמבוסס על ניתורים חוזרים. אחת הבעיות המזוהות עם שחקני כדורעף היא patellar tendinopathy, המוכרת גם בשם Jumper's Knee. מדובר בבעיה של גיד הפיקה הקשורה לעומס, ולכן לא נכון להתייחס אליה באופן אוטומטי כאל "דלקת בגיד". מחקר פרוספקטיבי מ-2025 מצא קשר בין מאפייני עומס מכני בברך במהלך משימות קפיצה ונחיתה לבין התפתחות patellar tendinopathy אצל שחקני כדורעף גברים.

כאשר קיימים כאבים או פציעה בברך, מדרס אינו בהכרח הפתרון היחיד או העיקרי. בהתאם לסוג הבעיה ולהמלצה המקצועית ניתן לעיתים לשלב שיקום, חיזוק ואמצעי תמיכה כגון תומכי ברכיים .

פציעות ACL יכולות להתרחש גם בכדורעף. סקירה שיטתית מ-2025 מצאה שמנגנונים ללא מגע היו שכיחים בפציעות ACL בענף, כאשר נחיתה לאחר הנחתה הייתה מצב בולט. הסיכון אינו נובע מגורם יחיד והוא מושפע בין היתר ממאפייני השחקן, רמת המשחק, מין ותפקיד במגרש.

פציעות כתף, אצבעות וכף היד הן חלק נוסף מתמונת הפציעות בכדורעף, אבל אין להן קשר ישיר למדרסים. חשוב לומר זאת משום שלא כל פציעת כדורעף צריכה להיות מחוברת בכוח לכף הרגל או למדרס.

המדרס ונעל הכדורעף צריכים לעבוד יחד

מדרס אינו פועל בפני עצמו. הוא נמצא בתוך הנעל, ולכן הנעל והמדרס צריכים להתאים זה לזה.

כאשר מכניסים מדרס לנעל כדורעף, משתנה החלל הפנימי שלה. מדרס עבה מדי עלול להגביה את כף הרגל, לצמצם את המקום לאצבעות או לפגוע באחיזת העקב. גם מדרס שמתאים היטב לכף הרגל עלול להיות בעייתי אם אינו משתלב נכון בתוך נעל המשחק.

לכן מומלץ להגיע להתאמת מדרסים עם נעלי הכדורעף שבהן משחקים בפועל. אם השחקן משתמש ביותר מזוג אחד, למשל זוג לאימונים וזוג למשחקים, כדאי להביא את שני הזוגות ולבדוק כיצד המדרס משתלב בכל אחד מהם.

מה מדרסים יכולים לעשות עבור שחקן כדורעף?

תפקידו של מדרס אינו פשוט ליצור שכבה רכה בין כף הרגל לנעל.

בהתאם לבעיה ולממצאי הבדיקה, ניתן לתכנן מדרס במטרה להשפיע על חלוקת הלחצים בכף הרגל, להפחית לחץ מקומי באזור רגיש, לתת תמיכה במקום שבו היא נדרשת ולהוסיף ריפוד בהתאם לצורך.

סקירה שיטתית שבחנה את השפעתם של מדרסים על פעילויות קפיצה ונחיתה מצאה שמבנים שונים של מדרסים יכולים להשפיע על משתנים ביומכניים כגון קצב העמסת כוח הקרקע ותנועות במפרקי הקרסול והברך. עם זאת, המחקרים אינם מאפשרים להסיק שקיים מבנה אחד של מדרס שמתאים לכל ספורטאי. לכן ההתאמה מתחילה מהשחקן ומהבעיה שלו, ולא מענף הספורט בלבד.

מדרסים הם רק חלק מהתמונה במניעת פציעות

אין כיום בסיס מחקרי שמאפשר לקבוע שמדרסים בהתאמה אישית מונעים באופן גורף פציעות אצל שחקני כדורעף.

פציעות בענף נוצרות ממנגנונים שונים, ולכן גם מניעתן אינה יכולה להסתמך על אביזר אחד. בהתאם לשחקן ולסוג הפציעה, ההתמודדות יכולה לכלול ניהול עומסי אימון, חיזוק, תרגול שיווי משקל ושליטה עצבית-שרירית, שיפור טכניקת נחיתה, התאמת נעלי המשחק ולעיתים שימוש בתומך או מייצב מתאים.

מחקרי מניעה בכדורעף אכן מצביעים על כך שניתן להפחית פציעות מסוימות באמצעות תוכניות התערבות, אך הספרות על מניעה עדיין מצומצמת ביחס לכמות המחקרים העוסקים בסוגי הפציעות ובגורמי הסיכון.

מדרסים יכולים להשתלב במכלול הזה כאשר קיימת בעיה שהמדרס יכול לתת לה מענה, אך אין להציג אותם כ"אמצעי למניעת פציעות" בפני עצמם.

מדרסים לפי מידות גבס לשחקני כדורעף

בעקב אכילס בונים מדרסים בהתאמה אישית באמצעות תבנית גבס של כף הרגל.

תבנית הגבס היא חלק מתהליך ההתאמה, אך היא אינה עומדת בפני עצמה. בתכנון המדרס חשוב להתייחס גם לתלונה שממנה סובל השחקן, למיקום הכאב או הלחץ, לנעלי הכדורעף שבהן הוא משחק, לתדירות האימונים, לתפקידו במגרש ולהיסטוריה של פציעות או שימוש קודם במדרסים.

על בסיס המידע הזה ניתן לבחור את מבנה המדרס, דרגת הקשיחות, אזורי התמיכה והריפוד וסוגי החומרים בהתאם לצורך. המטרה אינה לייצר "מדרס לכדורעף", אלא מדרס שמתאים לשחקן שמשחק כדורעף.

מדרס רך יותר אינו בהכרח מדרס טוב יותר לכדורעף

העובדה שכדורעף כולל ניתורים ונחיתות חוזרות אינה אומרת שהפתרון הוא בהכרח מדרס רך מאוד ש"סופג זעזועים".

ריפוד הוא רק אחד ממאפייני המדרס. מדרס רך יכול להיות נעים, אך אינו בהכרח מספק את התמיכה הנדרשת במקרה מסוים. מצד שני, גם מדרס קשיח מאוד אינו בהכרח מתאים יותר רק משום שהשחקן מבצע שינויי כיוון ונחיתות.

דרגת הקשיחות, הריפוד וסוגי החומרים צריכים להיקבע בהתאם למבנה כף הרגל, לתלונה, לנעל ולאופי המשחק, ולא לפי ענף הספורט בלבד. חשוב גם לזכור שהתאמת מדרסים אינה מסתיימת תמיד ביום המסירה. במהלך השימוש יכולים להתגלות אזורי לחץ, שינוי בתחושה בתוך הנעל או צורך בהתאמה נוספת. לכן ביקורות והתאמות בהמשך הן חלק חשוב מהתהליך, במטרה להגיע להתאמה טובה ככל שניתן עבור השחקן והפעילות שלו.

חשוב לתת למדרסים זמן הסתגלות

לא מומלץ להכניס מדרסים חדשים לנעלי הכדורעף ולעלות מיד למשחק חשוב או לטורניר!

כדאי להתחיל להשתמש בהם בהדרגה במסגרת האימונים. חשוב לבדוק כיצד הם מרגישים בזמן הליכה וריצה, ובהמשך גם במהלך תנועה צידית, ניתור ונחיתה.

יש לשים לב ללחץ חדש, חיכוך, הרמת העקב בתוך הנעל או תחושה שכף הרגל יושבת גבוה מדי. אם מופיעה בעיה, עדיף לבצע התאמה מאשר לנסות "להתרגל" למדרס שממשיך להציק.

מתי מדרסים אינם מספיקים?

כאשר מופיעים כאב חריף, נפיחות משמעותית, קושי לדרוך, תחושת חוסר יציבות לאחר חבלה, נעילה של הברך או כאב שמחמיר באופן משמעותי במהלך הפעילות, אין להסתפק בהתאמת מדרסים.

במקרים כאלה יש לבצע בירור רפואי מתאים כדי להבין מה נפגע ומהו הטיפול הנדרש.

גם כאשר מדובר בפציעה מוכרת, מדרס אינו תחליף לשיקום, לפיזיותרפיה או לטיפול אחר כאשר הם נדרשים. לעיתים הפתרון המתאים יהיה מדרס, לעיתים מייצב קרסול או תומך ברך, ולעיתים המדרס כלל אינו חלק מהטיפול.