הלוקס ריג'ידוס - Hallux Rigidus

מה זה הלוקס ריג'דוס? 

מוקר המחלה גם בשמות נוספים:

• הלוקס לימיטוס - Hallux Limitus
• תורף טואו - Turf Toe

ההלוקס ריג'ידוס הוא אחד מפציעות או מהבעיות הנוצרות במפרק הבוהן המחבר למפרק המסרק, כדוגמת: פציעה בססמואיד, הלוקס ולגוס.
ההלוקס ריג'דוס יכולה להיות הגבלה קלה עד קשה בתנועת הבוהן, וזאת עקב דלקת פרקים ניוונית במפרק הבוהן, שחיקה של הסחוס במפרק המסרק והבוהן הראשונה (metatarsophalangeal), אוסטאופיט, בליטה קטנה הנוצרת כתוצאה מצמיחה אנורמאלית של העצם (osteophyte).

בדרך כלל ניתן לראות את השינויים בחלקו העליון (הדורסלי) של מפרק הבוהן, מן גבעה קטנה. הסימפטומים יכולים להיות קלים וניתן להניע את הבוהן כלפי מטה בלבד (פלנטר פלקשין) ועד מצב קשה שבו לא ניתן להזיז את הבוהן כלל. המחלה מתרחשת אצל מבוגרים ומתבגרים, והיא יכולה להיות קשורה להיסטוריה של טראומה / חבלה במפרק הבוהן, למרות שברוב המקרים לא הוצגה טראומה או חבלה באזור זה.

הלוקס ריג'דוס ברוב המקרים כואב מאוד עקב הפרעה בתנועת הבוהן, והכאב מוגבר כאשר נועלים נעליים צרות או צרות עם עקבים. תפקוד תקין של מפרק הבוהן הוא קיריטי להליכה או ריצה תקינה.

ההיסטוריה של Hallux Rigidus

בספרות המקצועית תואר Hallux Rigidus לראשונה בשנת 1887 ע"י דייויס קוילי, שהגדיר את ההלוקס פלקסוס כעיוות מבני בפלנטר פלקסיה, בפרק המסרק (המטטרסל) הראשון בחיבור למפרק הבוהן (פאלנג) הראשונה. בערך באותו הזמן (כשנה אחרי) השתמש קוטיריל במונח הלוקס ריג'דוס - Hallux Rigidus, וכך הוא מוזכר עד היום בספרות הרפואית.

אפידמיולוגיה של מחלת הלוקס ריג'דוס

ההלוקס ריג'דוס זה ההפרעה השנייה בשכיחותה של מפרק הבוהן והמסרק (ההלוקס ולגוס הוא הנפוץ ביותר). חוקרים בשם קופלין ושרונס דיווחו על ממצאים ב-110 חולים שעברו ניתוח בוהן. החוקרים ציינו כי בהערכה הסופית כ-80% מהחולים הראו מעורבות דו צידית, וב-98% מהם הייתה היסטוריה משפחתית (עבר בתורשה - בני המשפחה מדרגה ראשונה או שנייה סבלו מאותה הבעיה). בנוסף, הם הזכירו בדוח שלהם כי 62% מהחולים היו נשים, למרות שחוקרים אחרים דיווחו על דומיננטיות גברית קלה.

אטיולוגיית הלוקס ריג'דוס

הסיבה האמיתית להלוקס ריג'ידוס אינה ידועה. לרוב, טוענים כי הלוקס ריג'דוס נובע מבלאי או שחיקה של הסחוס המחבר בין מפרק הבוהן ומפרק המסרק הראשון. תאוריות רבות הוצעו לסיבתיות הבסיסית של הבעייה הזו. מחקרים אחדים אף מקשרים את הבעייה לפעילות ספורטיבית הכוללת ריצה, במקרה זה ההפרעה עלולה להיות כתוצאה מיישור יתר (hyperextension) החוזר ונשנה של מפרק הבוהן הראשון עם החלשות הדרגתית כרונית של המשטח הפלנטרי המוביל לחוסר יציבות לאחר מכן.

הלוקס ולגוס נתפס גם כבעייה או כתגובה לפגיעה / פציעה אקוטית במפרק הבוהן והמסרק הראשון, כגון: turf toe. מספר חוקרים אומרים כי פגיעה טראומטית לסחוס במפרק או טראומה חריפה (כמו turf toe), פציעה כרונית או פציעות קטנות חוזרות ונשנות, הן הגורמים הבסיסיים.

ב-1993 חוקר בשם קינגרין גילה כי מחלה אוסטאוכונדרלי (osteochondritis dissecans - OCD) מובילה להתפתחות של הלוקס ריג'ידוס. חוקר אחר בשם גודפלו טען כי התפתחות המחלה האוסטאוכונדרלית בילדות יוצרת פגם, פגיעה משנית וקריסה איטית שמובילות לתנועה חריגה בקדמת כף הרגל. חוקר אחר בשם מקמאסטר דיווח על 7 מקרים של מטופלים בגיל ההתבגרות בהם נמצא פגם במפרק הבוהן המקורב בחלקו העליון (dorsal lip of the proximal phalanx); פגם זה היה קשור לסימפטומים של הלוקס ולגוס.

תהליכים פתופיזיולוגיים 

בדומה לדלקת פרקים ניוונית בכל מפרק: שימוש יתר, פציעה או מכניקה חריגה המובילה ללחצים חריגים על הסחוס במפרק. שינויים ניווניים במפרק קשורים להתייבשות הסחוס, במשך הזמן המפרק הופך לרגיש יותר לפגיעות כתוצאה מכוחות גזירה ודחיסה באזור. כתוצאה תיווצר שחיקת סחוסים של מפרק הבוהן והופעת בליטה (osteophytes periarticular) ואוסטאיפיטים במפרק יקשו ויקבעו את המפרק.