מדרסים לפוטבול אמריקאי

פוטבול אמריקאי משלב כוח מתפרץ, מגע פיזי, האצות, בלימות ושינויי כיוון. כל אלה יוצרים דרישות שונות מכפות הרגליים והגפיים התחתונות, כאשר גם סוג הנעל, מבנה הפקקים, משטח המשחק והעמדה במגרש משפיעים על אופי הפעילות.

כשהנעל נאחזת בקרקע והגוף ממשיך לנוע

נעלי פוטבול מצוידות בפקקים (Cleats) שנועדו ליצור אחיזה במשטח. האחיזה הזאת מאפשרת לבצע ספרינט, עצירה וחיתוך חד, אבל היא גם משפיעה על הכוחות המועברים אל כף הרגל, הקרסול והברך.

במהלך שינוי כיוון, למשל, כף הרגל יכולה להיות מקובעת יחסית לקרקע בזמן שהגוף ממשיך להסתובב. במצב כזה נוצרים כוחות סיבוביים שאינם תלויים רק בכף הרגל עצמה, אלא גם בסוג הנעל, במבנה הפקקים, במשטח ובאופן שבו השחקן מבצע את התנועה.

לכן בפוטבול חשוב להסתכל על המערכת כולה: כף הרגל, הנעל והמשטח. מדרס נמצא בתוך המערכת הזאת, אבל הוא אינו קובע לבדו כיצד השחקן ינוע או כיצד יגיב הגוף לכוחות המופעלים עליו.

אין "רגל של שחקן פוטבול"

הדרישות מכפות הרגליים משתנות בהתאם לעמדה במגרש. שחקן קו (Lineman) מבצע תנועות קצרות וחזקות תוך מאבק פיזי כמעט בכל מהלך. Wide Receiver או Defensive Back מבצעים יותר ספרינטים, חיתוכים ושינויי כיוון. Running Back משלב האצה עם מגע ושינויי מסלול, בעוד Kicker מבצע פעולה שונה לחלוטין.

לכן שני שחקנים באותה קבוצה יכולים להזדקק להתייחסות שונה לחלוטין, גם אם שניהם משתמשים באותו דגם של נעליים.

כאשר בודקים צורך בהתאמת מדרסים אורטופדיים בהתאמה אישית, העמדה במגרש היא מידע שימושי, אבל היא אינה תחליף להבנת התלונה עצמה.

בתוך נעלי Cleats כל מילימטר מורגש

נעלי פקקים יכולות להיות הדוקות יחסית, ולכן נפח פנימי הוא שיקול חשוב מאוד. תוספת עבה מדי בתוך הנעל עלולה להגביה את כף הרגל, לצמצם את המקום לאצבעות, לשנות את אחיזת העקב או ליצור לחץ שלא היה קיים קודם.

זו אחת הסיבות שלא נכון להתאים מדרס לשחקן פוטבול מבלי לראות את נעלי המשחק שלו. כדאי להגיע לבדיקה עם הזוג שבו מתאמנים ומשחקים בפועל. אם קיימים שני זוגות שונים, במיוחד אם התחושה בהם שונה, רצוי להביא את שניהם.

Turf Toe - הרבה יותר מ"כאב בבוהן"

אחת הפציעות המזוהות עם פוטבול אמריקאי היא Turf Toe. מדובר בפגיעה באזור המפרק שבבסיס הבוהן הגדולה. אחד המנגנונים האפשריים מתרחש כאשר קדמת כף הרגל נשארת במגע עם הקרקע, העקב עולה והבוהן הגדולה נעה בכוח כלפי מעלה, לתנועה הנקראת דורסיפלקציה.

החומרה יכולה להשתנות מאוד. יש מקרים שבהם מדובר בכאב ובגירוי מקומי, ובמקרים משמעותיים יותר יכולה להיות פגיעה במבנים התומכים במפרק והגבלה ניכרת בפעילות.

כאן חשוב להבדיל בין בירור רפואי של הפציעה לבין התאמה אורתוטית. אם קיימת פגיעה חריפה, יש קודם לברר את חומרתה. במקרים מסוימים, במסגרת הטיפול או החזרה לפעילות, ניתן להשתמש באמצעים שמגבילים את כיפוף הבוהן, למשל רכיב קשיח בנעל או התאמה ייעודית במדרס. זהו שימוש מכני ספציפי שנועד לענות על צורך מוגדר, ולא "מדרס מיוחד לפוטבול".

הקרסול בפוטבול חשוף גם לכוחות שמגיעים מבחוץ

נקעים ופציעות בקרסול שכיחים בענף, כולל נקע לטרלי ופגיעה בסינדסמוזיס, המכונה לעיתים High Ankle Sprain. אבל חלק מהפציעות מתרחשות בגלל מגע עם שחקן אחר, תיקול או כוח חיצוני המופעל על הרגל. במצבים כאלה אי אפשר לצפות מאביזר שנמצא בתוך הנעל למנוע את מנגנון הפציעה.

אצל שחקנים עם היסטוריה של נקעים חוזרים או תחושת חוסר יציבות, ניתן בהתאם למצב לשקול שיקום, חיזוק, תרגול שליטה ושיווי משקל ולעיתים גם מייצבים ותומכי קרסול.

הבחירה במייצב אינה נקבעת רק לפי סוג הספורט, אלא לפי סוג הפגיעה, יציבות הקרסול והדרישות מהשחקן.

כאב באמצע כף הרגל אחרי חבלה דורש תשומת לב

פגיעות Lisfranc הן פציעות באזור אמצע כף הרגל, והן מוכרות גם אצל שחקני פוטבול. הפגיעה יכולה להיות רצועתית, גרמית או משולבת, ולעיתים היא אינה נראית בתחילה דרמטית כפי שהיית מצפה מפציעה משמעותית.

כאב ממוקד באמצע כף הרגל לאחר חבלה, נפיחות או קושי בדריכה הם סימנים שלא נכון לנסות לפתור באמצעות מדרס לפני בירור מתאים. אותו עיקרון נכון גם לגבי כאב חריף בקרסול, בברך או בבוהן לאחר אירוע ברור במשחק.

ומה לגבי הברך?

הברך היא אחד האזורים הנפגעים בפוטבול, בין היתר בגלל שינויי כיוון, מגע, בלימות וכוחות סיבוביים. פגיעות ברצועות כמו ACL ו-MCL אינן נגרמות מסיבה אחת, ואין בסיס לטעון שמדרס יכול למנוע אותן באופן גורף.

כאשר קיימת פציעת ברך, הטיפול נקבע לפי האבחנה והשלב שבו נמצא השחקן. בחלק מהמקרים ניתן לשלב שיקום, חיזוק ולעיתים תומכי ברכיים, בהתאם להמלצה המקצועית.

המדרס נכנס לתמונה רק אם קיימת במקביל סיבה הקשורה לכף הרגל, לחלוקת עומסים או להתאמה בתוך הנעל.

אז מה ניתן להשיג באמצעות מדרס?

המטרה יכולה להשתנות משחקן לשחקן. במקרה אחד נרצה להפחית לחץ באזור מסוים. במקרה אחר ננסה לתת תמיכה, לשלב ריפוד או להתאים טוב יותר את כף הרגל לחלל הפנימי של הנעל.

לעיתים יהיה צורך במבנה דק יחסית כדי לא לפגוע בהתאמת ה-cleat. במקרים אחרים יידרש שינוי מקומי בחומרים או בקשיחות.

אין בסיס לקבוע שמדרס ישפר מהירות, כוח מתפרץ או הישגים, וגם אין להציג אותו כאמצעי שמונע באופן גורף פציעות בפוטבול. מדרס עשוי להיות רלוונטי כאשר קיימת בעיה מסוימת שניתן לנסות להשפיע עליה באמצעות שינוי מכני בתוך הנעל.

מה אנחנו בודקים לפני הייצור?

בעקב אכילס בונים מדרסים בהתאמה אישית באמצעות תבנית גבס של כף הרגל, אבל התבנית היא רק חלק מתהליך ההתאמה. חשוב לנו להתייחס למספר נתונים לפני התכנון:

• היכן מופיעה התלונה ומתי היא מתחילה (בזמן ספרינט, דחיפה, שינוי כיוון או משחק ממושך).
• באיזו עמדה השחקן משחק.
• באיזה דגם של נעלי פוטבול (Cleats) הוא משתמש.
• היסטוריה של פציעות קודמות ושימוש קודם במדרסים.

לאחר איסוף הנתונים ניתן לבחור את העובי, הקשיחות, סוגי החומרים, אזורי התמיכה והריפוד בהתאם לצורך ולמקום הזמין בתוך הנעל.

כדאי לבדוק את המדרסים באימון לפני משחק

מדרס יכול להרגיש נוח בזמן המדידה והמסירה, אך התחושה עשויה להשתנות כאשר מתחילים לרוץ, לבלום ולשנות כיוון בתוך נעלי הפוטבול. לכן כדאי להתחיל להשתמש בו באימונים ולא להכניס זוג חדש לראשונה ביום של משחק חשוב.

יש לשים לב ללחץ, חיכוך, צפיפות באזור האצבעות, תנועה של העקב או שינוי בתחושת האחיזה בתוך הנעל. אם משהו אינו מרגיש נכון, עדיף לחזור לביקורת ולבצע התאמה במקום להניח שכל אי נוחות היא חלק הכרחי מתקופת ההסתגלות.

מתי צריך לפנות קודם לבדיקה רפואית?

לא כל כאב של שחקן פוטבול מתחיל ונגמר בכף הרגל. כאב חד לאחר תיקול או סיבוב, נפיחות משמעותית, קושי לשאת משקל, כאב ממוקד באמצע כף הרגל, כאב משמעותי או נפיחות באזור הבוהן הגדולה, תחושת חוסר יציבות או ירידה ניכרת בתנועה מצדיקים בירור רפואי.

במצבים כאלה צריך קודם להבין מה נפגע ורק לאחר מכן להחליט אם בכלל יש מקום למדרס כחלק מהמשך הטיפול או החזרה לפעילות.