היסטוריה של מחלת קינבוק
מחלת קינבוק נקראת על שמו של ד"ר רוברט קינבוק (Dr. Robert Kienböck), רדיולוג אוסטרי מווינה, אשר אבחן ותיאר את הבעיה לראשונה בשנת 1910. ד"ר קינבוק תיאר את המחלה כהפרעה של התרככות (אוסטאומלציה) ונמק בעצם הלונט (Lunate) הממוקמת במרכז שורש כף היד. נזק מתמשך לעצם הלונט גורם לכאב כרוני ולנוקשות בתנועת המפרק, ועם הזמן, ללא טיפול, עלול להוביל להתפתחות של דלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס) חמורה.
מה גורם למחלת קינבוק (Kienböck's Disease)?
הסיבה המדויקת להתפתחות מחלת קינבוק אינה ידועה במלואה. לעיתים קרובות, חולים טועים לחשוב שרק "נקעו" את מפרק כף היד. ידוע כי טראומות חוזרות או פגיעה פתאומית בשורש כף היד (כגון נפילה על יד מושטת) עלולות לשבש את אספקת הדם העדינה לעצם.
קיימים מספר גורמי סיכון אנטומיים המגדילים את הסבירות למחלה. לדוגמה, בעוד שלרוב האנשים ישנם שני כלי דם המספקים תזונה לעצם הלונט, לחלק קטן באוכלוסייה ישנו רק מקור דם אחד – מצב ההופך את העצם לפגיעה בהרבה במקרה של חסימה או האטה בזרימת הדם. גורם סיכון מרכזי נוסף הוא מצב של חוסר איזון באורך עצמות האמה (הרדיוס והאולנה) – תופעה הנקראת Ulnar Minus Variance. במצב זה, העצם מתקצרת ומפעילה לחץ ועומס יתר מכני על עצם הלונט במהלך תנועות כף היד, מה שעלול להוביל בסופו של דבר לשחיקתה ולפגיעה בהזנתה.
סימפטומים נפוצים של מחלת קינבוק
התסמינים השכיחים המלווים את ההפרעה כוללים:
- כאב מקומי עמוק ונפיחות בשורש כף היד.
- נוקשות וטווח תנועה מוגבל של המפרק.
- ירידה משמעותית בכוח האחיזה (Grip strength) של כף היד.
- רגישות למגע ישירות מעל אזור עצם הלונט (במרכז חלקו העליון של שורש כף היד).
- כאב או קושי בעת סיבוב של כף היד כלפי מעלה (סופינציה).
תהליך האבחון ושלבי מחלת קינבוק
מחלת קינבוק מתפתחת באיטיות ובהדרגה. מטופלים רבים דוחים את הפנייה לרופא במשך חודשים, מתוך מחשבה שמדובר בכאב חולף. במהלך האבחון, האורטופד יתשאל את המטופל ויבצע בדיקה פיזיקלית לבחינת טווחי התנועה. מכיוון שבשלבים המוקדמים הסימפטומים מדמים נקע פשוט, בדיקות הדמיה – כגון צילומי רנטגן ובדיקת תהודה מגנטית (MRI) – הן קריטיות לאישור האבחנה ולקביעת שלב המחלה.
שלב 1: איסכמיה התחלתית
בשלב הראשון, התסמינים זהים לנקע בשורש כף היד. למרות שאספקת הדם לעצם הלונט כבר נפגעה, צילומי הרנטגן עשויים להיראות תקינים לחלוטין או להראות סימנים לשבר קטן. סריקת MRI היא הכלי היעיל ביותר לזיהוי חוסר זרימת הדם לעצם בשלב מוקדם זה.
שלב 2: טרשת (Sclerosis)
בשלב זה, רקמת העצם מתחילה להתקשות ולמות מחוסר הזנה (טרשת). בצילומי הרנטגן, עצם הלונט תיראה פתאום "לבנה" או בהירה יותר משאר העצמות, סימן מובהק לכך שהעצם גוססת. נדרשות לעיתים סריקות CT או MRI נוספות להערכת הנזק. התסמינים מחמירים וכוללים כאב קבוע, נפיחות ורגישות מוגברת.
שלב 3: קריסה עקב נמק (Collapse)
העצם ה"מתה" מתחילה להתמוטט תחת העומס, לקרוס על עצמה ולהישבר לרסיסים. קריסת הלונט גורמת לשינוי המערך האנטומי של העצמות הסמוכות בשורש כף היד ולנדידתן. המטופל יחווה בשלב זה כאב גובר משמעותית, חולשת אחיזה והגבלה קשה בתנועה.
שלב 4: דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)
בשלב הסופי והמתקדם, המערך הקורס של שורש כף היד גורם לשחיקת הסחוסים ולפגיעה במשטחים המפרקיים של העצמות השכנות, מה שמוביל להתפתחות דלקת מפרקים ניוונית נרחבת וכאב כרוני.
אפשרויות הטיפול במחלת קינבוק
אף על פי שאין ריפוי המעביר את המחלה כליל, קיימות מגוון דרכים שמרניות וכירורגיות לנהל אותה. מטרת הטיפול היא להקל על הלחץ המכני מהלונט, למנוע את קריסתה, ולנסות לשחזר את אספקת הדם.
טיפול שמרני
בשלבים הראשונים של המחלה (שלב 1), ההתמקדות היא בהורדת עומסים ומניעת נזק נוסף. הטיפול כולל קיבוע של שורש כף היד באמצעות מגנים ומייצבים אורטופדיים למשך מספר שבועות עד חודשים, יחד עם נטילת תרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידיות (NSAIDs) להקלה על הכאב. מעקב רפואי צמוד הוא הכרחי. במידה והטיפול השמרני כשל והמחלה מתקדמת, יישקל מעבר לטיפול כירורגי.
טיפול כירורגי (ניתוחי)
הבחירה בסוג הניתוח תלויה בשלב המחלה, ברמת הפעילות של המטופל ובמבנה האנטומי האישי. האפשרויות כוללות:
- חידוש אספקת הדם (Revascularization): מתאים לשלבים מוקדמים (1-2) לפני קריסת העצם. בניתוח זה מעבירים שתל עצם קטן הכולל כלי דם (Vascularized bone graft) מעצם סמוכה (כגון הרדיוס) אל תוך עצם הלונט, במטרה לעודד את התחדשותה. פעמים רבות משתמשים בקיבוע חיצוני זמני כדי להגן על השתל.
- איזון מפרקים (Joint Leveling): אם מקור העומס נובע מאורך לא שווה של עצמות האמה (Ulnar Minus Variance), ניתן להאריך את עצם הגומד (אולנה) או לקצר את עצם החישור (רדיוס) כדי לפזר את העומס המפרקי מחדש ולהקל על הלחץ על הלונט.
טיפולים מתקדמים לשלבי קריסה
- כריתת השורה הפרוקסימלית (Proximal Row Carpectomy): אם הלונט קרסה לחלוטין (שלב 3 מתקדם), מסירים אותה יחד עם שתי העצמות הסמוכות לה (הסירה והמשולשת). ניתוח זה מפחית כאב ומשמר טווח תנועה חלקי.
- איחוי מפרקים (Fusion / Arthrodesis): יצירת איחוי בין העצמות בשורש כף היד. איחוי חלקי שומר על תנועתיות מוגבלת. איחוי מלא (Fusion) מבוצע בשלב 4 כאשר קיימת דלקת מפרקים חמורה; הוא מבטל את כיפוף המפרק אך משמר את היכולת לסובב את האמה (פרונציה וסופינציה) ומעלים את הכאב.
למה חשוב לטפל מוקדם?
קצב ההתקדמות וחומרת המחלה משתנים ממטופל למטופל. אמנם לא ניתן להבטיח חזרה לתפקוד מלא ורגיל לחלוטין של שורש כף היד, אך אבחון מהיר וטיפול מתאים – שמרני או כירורגי – מעניקים סיכוי גבוה בהרבה לשימור תפקוד היד לטווח ארוך ולחיים ללא כאב.
המידע המובא לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי פרטני. בכל מקרה של כאב חריג, יש לפנות לאורטופד מומחה כף יד לשם קבלת אבחנה.
סובלים מכאבים כרוניים או הגבלה בשורש כף היד?
במכון האורטופדי "עקב אכילס" אנו מציעים ייעוץ והתאמה של מגנים ומייצבים אורטופדיים מתקדמים לשורש כף היד, להורדת עומס והקלה על כאבים בשלבי הטיפול השמרני או בשיקום לאחר ניתוח.
בקרו באחד מסניפי עקב אכילס.