כיצד הפך הנחש לסמל הרפואה?

הנחש במקורות: סמל של חטא וערמומיות

הנחש מהווה לעיתים כינוי לאדם רשע וחוטא, ואפשר לראות את הרמז לכך אפילו באותיות המילה עצמה:

• ח - מהמילה חטא.
• נש - בארמית פירושו "אדם".

החיבור של חטא ואדם יוצר את המילה "נחש", ומכאן מגיע הביטוי המוכר "טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רְצוֹץ אֶת מוֹחוֹ" (מסכת סופרים ט, י).

כיצד הנחש מתקשר לסמל הרפואה והגאולה?

אז איך יצור כזה שלילי, שמסמל כל כך הרבה דברים רעים, הפך לסמל הרפואה העולמי, ובמקרים מסוימים אף לסמל של גאולה? התשובה נעוצה בסיפור המקראי המופיע בספר במדבר (פרק כא):

יְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. [ו] וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. [ז] וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. [ח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. [ט] וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.

ההסבר האוניברסלי: מטה אסקלפיוס והשלת העור

מעבר למקורות היהודיים, הסמל הבינלאומי המוכר כיום לארגוני רפואה ברחבי העולם (מטה שעליו כרוך נחש אחד) שואב את מקורו מהמיתולוגיה היוונית, שם הוא מוכר כ"מטה אסקלפיוס" - אל הרפואה היווני. מדוע נבחר דווקא הנחש? בטבע, הנחש משיל את עורו הישן ומתחדש. תכונה פיזיולוגית זו הפכה אותו בתרבויות העתיקות לסמל מובהק של התחדשות, ריפוי, מעבר ממחלה לבריאות, ותקווה לחיים חדשים. כך מתחבר הרעיון של נחש הנחושת המקראי לתפיסה האוניברסלית של הנחש כסמל לריפוי והיחלצות ממצוקה.

משה ונחש הנחושת (צייר: סבסטיאן בורדון. מוצג במוזיאון הפראדו, מדריד)

הפיכת הרע לטוב: ממוות לחיים

העיקרון של שימוש בגורם הפוגע עצמו כדי להביא מרפא קיים עד היום. ממש כשם שהנסיוב נגד הכשת נחש עשוי מהארס של הנחש עצמו, כך מטרת נחש הנחושת הייתה להפוך את גורם המוות למקור של חיים. יש שהסתכלו על כך כעבודת אלילים, אך הכוונה האמיתית הייתה שבני ישראל יביעו חרטה על מעשיהם על ידי הרמת הראש כלפי מעלה, יבינו מה נמצא מעליהם ובמי הם באמת תלויים.

דוגמה נוספת לרעיון של "הפיכת הרע לטוב" ניתן למצוא במגילת רות. בספר דברים (פרק כג) השם מצווה על ישראל: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם". למרות האיסור החמור לקבל את בני מואב, רות המואבייה לא רק שהתקבלה בעם ישראל, אלא שממנה יצא דוד המלך, שמזרעו עתיד לבוא המשיח. שוב, צמיחת הגאולה דווקא מהמקום הבלתי צפוי.

סופו של נחש הנחושת

למרות מטרתו המקורית והחיובית, ברבות השנים הפך נחש הנחושת למוקד של פולחן עבודה זרה. בספר מלכים מתואר כיצד בימי חזקיהו המלך, נחש הנחושת שימש כסימבול פולחני (אליל שנקרא "נחושתן"), ולכן חזקיהו נאלץ להשמיד אותו לחלוטין כדי לטהר את העם:

[ג] וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו. [ד] הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן. [ה] בַּיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו.