כיצד הפך הנחש לסמל הרפואה?

הנחש הוא גם כינוי של אדם רשע וחוטא ואפשר לראות את זה במילה עצמה:
ח - מהמילה חטא.
נש - בארמית אדם. 
מכאן מגיע הביטוי "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" (מסכת סופרים ט,-י).

כיצד הנחש מתקשר לסמל הרפואה?

אז איך יצור כזה שלילי שמסמל כל כך הרבה דברים רעים הפך לסמל הרפואה ובמקרים מסוימים אף לסמל הגאולה? מוזכר בתורה בספר במדבר כא:
יְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (מן). [ו] וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל. [ז] וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. [ח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. [ט] וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.

הסימבול הזה לרפואה הלך והתפתח בתרבויות שונות - במצרים, יוון ועוד והוא בעצם מייחס חשיבות לא רק לרפואה אלא גם לתקווה, היחלצות, מצרה, גאולה ולאפשרות להפוך את הרע לטוב וחרטה. 

צייר: סבסטיאן בורדון מוצג בפראדו מדריד.

ניתן כמה דוגמאות:

לא-יבוא עמוני ומואבי, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא להם בקהל יהוה עד-עולם (דברים פרק כג), ה' מצווה את ישראל לא לקחת אישה אפילו לא לקבל בני/ות מואב בישראל, אך עם נפתח את מגילת רות נמצא כי היא מואביה ולא רק זה אלא ממנה יצא זרע דוד המלך שמזרעו אמור לבוא זרע המשיח. גאולה.

הנסיוב עבור נקישת נחש, עשוי מהארס של הנחש עצמו, להפוך את הרע לטוב. לאחר שה' שמע לתפילתו של משה ציווה אותו לבנות נחש מנחושת, כמוזכר לעיל. יש היסתכלו על זה כעבודת אלילים, אך הכוונה היא שבני ישראל יביאו חרטה על מעשיהם ע"י הרמת הראש למעלה והבנה מה נמצא מעליהם ובמי הם תלויים.

מוזכר בספר מלכים שבימי חזקיהו שימש נחש הנחושת כסימבול לפולחן, ולכן הוא הושמד בידי מלך חזקיהו:
[ג] וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו. [ד] הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת, וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת, וְכָרַת, אֶת-הָאֲשֵׁרָה; וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא-לוֹ, נְחֻשְׁתָּן. [ה] בַּיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו.